ויהי דבר יהוה אלי לאמר |
ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל--קץ בא הקץ על ארבעת (ארבע) כנפות הארץ |
עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך |
ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה |
כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה |
קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה |
באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה--ולא הד הרים |
עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך |
ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה |
הנה היום הנה באה יצאה הצפרה--צץ המטה פרח הזדון |
החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם--ולא נה בהם |
בא העת הגיע היום--הקונה אל ישמח והמכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה |
כי המכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו |
תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה |
החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו |
ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות--איש בעונו |
כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים |
וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה |
כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה--כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה |
וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה |
ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה (וחללוהו) |
והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה |
עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס |
והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם |
קפדה בא ובקשו שלום ואין |
הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא--ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים |
המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה |