Psalm 2

1 Warum toben die Heiden, und die Leute reden so vergeblich?

למה רגשו גוים ולאמים יהגו-ריק

2 Die Könige im Lande lehnen sich auf, und die HERREN ratschlagen miteinander wider den HERRN und seinen Gesalbten:

יתיצבו מלכי-ארץ-- ורוזנים נוסדו-יחד על-יהוה ועל-משיחו

3 Lasset uns zerreißen ihre Bande und von uns werfen ihre Seile!

ננתקה את-מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו

4 Aber der im Himmel wohnet, lachet ihrer, und der HERR spottet ihrer.

יושב בשמים ישחק אדני ילעג-למו

5 Er wird einst mit ihnen reden in seinem Zorn, und mit seinem Grimm wird er sie schrecken.

אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו

6 Aber ich habe meinen König eingesetzt auf meinem heiligen Berg Zion.

ואני נסכתי מלכי על-ציון הר-קדשי

7 Ich will von einer solchen Weise predigen, daß der HERR zu mir gesagt hat: Du bist mein Sohn, heute hab ich dich gezeuget.

אספרה אל-חק יהוה אמר אלי בני אתה--אני היום ילדתיך

8 Heische von mir, so will ich dir die Heiden zum Erbe geben und der Welt Ende zum Eigentum.

שאל ממני--ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי-ארץ

9 Du sollst sie mit einem eisernen Zepter zerschlagen; wie Töpfe sollst du sie zerschmeißen.

תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם

10 So laßt euch nun weisen, ihr Könige, und laßt euch züchtigen, ihr Richter auf Erden!

ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ

11 Dienet dem HERRN mit Furcht und freuet euch mit Zittern!

עבדו את-יהוה ביראה וגילו ברעדה

12 Küsset den Sohn, daß er nicht zürne und ihr umkommet auf dem Wege; denn sein Zorn wird bald anbrennen. Aber wohl allen, die auf ihn trauen!

נשקו-בר פן-יאנף ותאבדו דרך-- כי-יבער כמעט אפו אשרי כל-חוסי בו