Psalm 137

1 An den Wassern zu Babel saßen wir und weineten, wenn wir an Zion gedachten.

על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון

2 Unsere Harfen hingen wir an die Weiden, die drinnen sind.

על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו

3 Denn daselbst hießen uns singen, die uns gefangen hielten, und in unserm Heulen fröhlich sein: Lieber, singet uns ein Lied von Zion!

כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון

4 Wie sollten wir des HERRN Lied singen in fremden Landen?

איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר

5 Vergesse ich dein, Jerusalem, so werde meiner Rechten vergessen!

אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני

6 Meine Zunge müsse an meinem Gaumen kleben, wo ich dein nicht gedenke, wo ich nicht lasse Jerusalem meine höchste Freude sein.

תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי

7 HERR, gedenke der Kinder Edom am Tage Jerusalems, die da sagen: Rein ab, rein ab, bis auf ihren Boden!

זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה

8 Du verstörte Tochter Babel, wohl dem, der dir vergelte, wie du uns getan hast!

בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו

9 Wohl dem, der deine jungen Kinder nimmt und zerschmettert sie an den Stein!

אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע