Job 32
1 Da höreten die drei Männer auf, Hiob zu antworten, weil er sich für gerecht hielt.
| וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו |
2 Aber Elihu, der Sohn Baracheels, von Bus, des Geschlechts Ram, ward zornig über Hiob, daß er seine Seele gerechter hielt denn Gott.
| ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים |
3 Auch ward er zornig über seine drei Freunde, daß sie keine Antwort fanden und doch Hiob verdammeten.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב |
4 Denn Elihu hatte geharret, bis daß sie mit Hiob geredet hatten, weil sie älter waren denn er.
| ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים |
5 Darum, da er sah, daß keine Antwort war im Munde der drei Männer, ward er zornig.
| וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו |
6 Und so antwortete Elihu, der Sohn Baracheels, von Bus, und sprach: Ich bin jung, ihr aber seid alt; darum hab ich mich gescheuet und gefürchtet, meine Kunst an euch zu beweisen.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם |
7 Ich dachte: Laß die Jahre reden, und die Menge des Alters laß Weisheit beweisen.
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה |
8 Aber der Geist ist in den Leuten, und der Odem des Allmächtigen macht sie verständig.
| אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם |
9 Die Großen sind nicht die Weisesten, und die Alten verstehen nicht das Recht.
| לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט |
10 Darum will ich auch reden; höre mir zu! Ich will meine Kunst auch sehen lassen.
| לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני |
11 Siehe, ich habe geharret, daß ihr geredet habt; ich habe aufgemerkt auf euren Verstand, bis ihr träfet die rechte Rede,
| הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין |
12 und habe achtgehabt auf euch; aber siehe, da ist keiner unter euch, der Hiob strafe oder seiner Rede antworte.
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם |
13 Ihr werdet vielleicht sagen: Wir haben die Weisheit getroffen, daß Gott ihn verstoßen hat, und sonst niemand.
| פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש |
14 Die Rede tut mir nicht genug; ich will ihm nicht so nach eurer Rede antworten.
| ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו |
15 Ach! sie sind verzagt, können nicht mehr antworten, sie können nicht mehr reden.
| חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים |
16 Weil ich denn geharret habe, und sie konnten nicht reden (denn sie stehen still und antworten nicht mehr),
| והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד |
17 will doch ich mein Teil antworten und will meine Kunst beweisen.
| אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני |
18 Denn ich bin der Rede so voll, daß mich der Odem in meinem Bauche ängstet.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני |
19 Siehe, mein Bauch ist wie der Most, der zugestopfet ist, der die neuen Fässer zerreißet.
| הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע |
20 Ich muß reden, daß ich Odem hole; ich muß meine Lippen auftun und antworten.
| אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה |
21 Ich will niemandes Person ansehen und will keinen Menschen rühmen.
| אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה |
22 Denn ich weiß nicht, wo ich's täte, ob mich mein Schöpfer über ein kleines hinnehmen würde.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני |
