Job 19
1 Hiob antwortete und sprach:
| ויען איוב ויאמר |
2 Was plaget ihr doch meine Seele und peiniget mich mit Worten?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 Ihr habt mich nun zehnmal gehöhnet und schämet euch nicht, daß ihr mich also umtreibet.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 Irre ich, so irre ich mir.
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 Aber ihr erhebet euch wahrlich wider mich und scheltet mich zu meiner Schmach.
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 Merket doch einst, daß mir Gott unrecht tut und hat mich mit seinem Jagestrick umgeben.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 Siehe, ob ich schon schreie über Frevel, so werde ich doch nicht erhöret; ich rufe, und ist kein Recht da.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 Er hat meinen Weg verzäunet, daß ich nicht kann hinübergehen, und hat Finsternis auf meinen Steig gestellet.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 Er hat meine Ehre mir ausgezogen und die Krone von meinem Haupt genommen.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 Er hat mich zerbrochen um und um und läßt mich gehen, und hat ausgerissen meine Hoffnung wie einen Baum.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 Sein Zorn ist über mich ergrimmet, und er achtet mich für seinen Feind.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 Seine Kriegsleute sind miteinander kommen und haben ihren Weg über mich gepflastert und haben sich um meine Hütte her gelagert.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 Er hat meine Brüder ferne von mir getan, und meine Verwandten sind mir fremd worden.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 Meine Nächsten haben sich entzogen, und meine Freunde haben mein vergessen.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 Meine Hausgenossen und meine Mägde achten mich für fremd, ich bin unbekannt worden vor ihren Augen.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 Ich rief meinem Knecht, und er antwortete mir nicht; ich mußte ihm flehen mit eigenem Munde.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 Mein Weib stellet sich fremd, wenn ich ihr rufe; ich muß flehen den Kindern meines Leibes.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 Auch die jungen Kinder geben nichts auf mich; wenn ich mich wider sie setze, so geben sie mir böse Worte.
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 Alle meine Getreuen haben Greuel an mir; und die ich liebhatte, haben sich wider mich gekehret.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 Mein Gebein hanget an meiner Haut und Fleisch, und kann meine Zähne mit der Haut nicht bedecken.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 Erbarmet euch mein, erbarmet euch mein, ihr, meine Freunde; denn die Hand Gottes hat mich gerühret.
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Warum verfolget ihr mich gleich so wohl als Gott und könnet meines Fleisches nicht satt werden?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 Ach, daß meine Reden geschrieben würden! Ach, daß sie in ein Buch gestellet würden,
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 mit einem eisernen Griffel auf Blei und zu ewigem Gedächtnis in einen Fels gehauen würden!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 Aber ich weiß, daß mein Erlöser lebet; und er wird mich hernach aus der Erde auferwecken;
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 und werde danach mit dieser meiner Haut umgeben werden und werde in meinem Fleisch Gott sehen.
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 Denselben werde ich mir sehen, und meine Augen werden ihn schauen, und kein Fremder. Meine Nieren sind verzehret in meinem Schoß.
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 Denn ihr sprechet: Wie wollen wir ihn verfolgen und eine Sache zu ihm finden?
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 Fürchtet euch vor dem Schwert; denn das Schwert ist der Zorn über die Missetat, auf daß ihr wisset, daß ein Gericht sei.
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
