Job 11
1 Da antwortete Zophar von Naema und sprach:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ |
2 Wenn einer lange geredet, muß er nicht auch hören? Muß denn ein Wäscher immer recht haben?
| הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק׃ |
3 Müssen die Leute deinem großen Schwätzen Schweigen, daß du spottest, und niemand dich beschäme?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃ |
4 Du sprichst: Meine Rede ist rein, und lauter bin ich vor deinen Augen.
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃ |
5 Ach, daß Gott mit dir redete und täte seine Lippen auf
| ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃ |
6 und zeigete die heimliche Weisheit! Denn er hätte wohl noch mehr an dir zu tun, auf daß du wissest, daß er deiner Sünden nicht aller gedenkt.
| ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך׃ |
7 Meinest du, daß du so viel wissest, als Gott weiß, und wollest alles so vollkommen treffen als der Allmächtige?
| החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא׃ |
8 Er ist höher denn der Himmel; was willst du tun? tiefer denn die Hölle; was kannst du wissen? (Sheol h7585)
| גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע׃ (Sheol h7585) |
9 Länger denn die Erde und breiter denn das Meer.
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים׃ |
10 So er sie umkehrete oder verbürge oder in einen Haufen würfe, wer will's ihm wehren?
| אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃ |
11 Denn er kennet die losen Leute, er siehet die Untugend, und sollte es nicht merken?
| כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן׃ |
12 Ein unnützer Mann blähet sich; und ein geborener Mensch will sein wie ein junges Wild.
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃ |
13 Wenn du dein Herz hättest gerichtet und deine Hände zu ihm ausgebreitet;
| אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃ |
14 wenn du die Untugend, die in deiner Hand ist, hättest ferne von dir getan, daß in deiner Hütte kein Unrecht bliebe,
| אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה׃ |
15 so möchtest du dein Antlitz aufheben ohne Tadel und würdest fest sein und dich nicht fürchten.
| כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃ |
16 Dann würdest du der Mühe vergessen und so wenig gedenken als des Wassers, das vorübergehet.
| כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃ |
17 Und die Zeit deines Lebens würde aufgehen wie der Mittag, und das Finstere würde ein lichter Morgen werden.
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃ |
18 Und dürftest dich des trösten, daß Hoffnung da sei; du würdest mit Ruhe ins Grab kommen.
| ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃ |
19 Und würdest dich legen, und niemand würde dich aufschrecken; und viele würden vor dir flehen.
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃ |
20 Aber die Augen der Gottlosen werden verschmachten, und werden nicht entrinnen mögen; denn ihre Hoffnung wird ihrer Seele fehlen.
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש׃ |
