Psalm 74
1 Ein Maskil Asaphs. Warum, o Gott, hast du uns für immer verworfen, warum bist du so grimmig erzürnt über die Schafe deiner Weide?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Gedenke deiner Gemeinde, die du vor Alters erworben, zum Stamme deines Eigentums erlöst hast, an den Zionsberg, auf dem du gewohnt hast.
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 Erhebe deine Schritte zu den ewigen Trümmern: alles hat der Feind im Heiligtume verderbt.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 Deine Widersacher brüllten inmitten deiner Versammlungsstätte, stellten ihre Zeichen als Zeichen auf.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 Er thut sich kund, wie einer, der im Dickicht der Bäume die Äxte emporhebt.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 Und nun sein Schnitzwerk insgesamt mit Beil und Hämmern zerschlagen sie.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 Sie haben dein Heiligtum in Brand gesteckt, die Wohnung deines Namens bis zum Boden entweiht.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 Sie dachten in ihrem Sinn: Ihre Brut insgesamt -! Sie haben alle heiligen Versammlungsstätten im Lande verbrannt.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 Unsere Zeichen erblicken wir nicht; kein Prophet ist mehr da, und wir haben niemand, der da wüßte, bis wann.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 Bis wann, o Gott, soll der Widersacher lästern, soll der Feind deinen Namen immerfort verhöhnen?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Warum ziehst du deine Hand und deine Rechte zurück? Ziehe sie heraus aus deinem Busen und vertilge!
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 Gott ist ja mein König von Alters her, der hilfreiche Thaten auf Erden gethan hat.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 Du hast durch deine Macht das Meer gespalten, die Häupter der Seeungeheuer auf dem Wasser zerbrochen.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 Du hast die Häupter des Leviathan zerschmettert, gabst ihn der Schar der Wüstentiere zum Fraße.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Du ließest Quell und Bach hervorbrechen, du ließest immerfließende Ströme versiegen.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 Dein ist der Tag und dein ist die Nacht, du hast das Licht und die Sonne hergerichtet.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 Du hast alle Grenzen der Erde festgestellt; Sommer und Winter, du hast sie geschaffen.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 Gedenke daran! Der Feind lästert, Jahwe, und ein thörichtes Volk verhöhnt deinen Namen.
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 Gieb den Raubtieren nicht das Leben deiner Taube preis, vergiß nicht für immer das Leben deiner Elenden!
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 Blicke auf deinen Bund! Denn voll sind die Schlupfwinkel des Landes von Stätten der Gewaltthat.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 Laß den Unterdrückten nicht mit Schanden davon gehn; laß die Elenden und Armen deinen Namen preisen!
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Auf, o Gott! Führe deinen Streit! Gedenke an die Schmach, die dir unaufhörlich von dem Thoren widerfährt!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 Vergiß nicht das Lärmen deiner Feinde, das Toben deiner Widersacher, das beständig emporsteigt!
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
