Psalm 137

1 An den Strömen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 An den Weiden, die dort waren, hingen wir unsere Zithern auf.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 Denn dort begehrten, die uns gefangen geführt, Lieder von uns, und unsere Peiniger Fröhlichkeit: “Singt uns eines von den Zionsliedern!”

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Wie könnten wir die Jahwe-Lieder singen auf dem Boden der Fremde!

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Wenn ich deiner vergesse, Jerusalem, so schrumpfe meine Rechte ein.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich nicht lasse Jerusalem meine höchste Freude sein!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Gedenke, Jahwe, den Edomitern, den Unglückstag Jerusalems, die da riefen: “Nieder damit, nieder damit bis auf den Grund in ihr!”

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Tochter Babel, du Verwüsterin, wohl dem, der dir vergilt, was du uns angethan!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Wohl dem, der deine zarten Kinder packt und schmettert an den Felsen.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃