Job 7
1 Ein Kriegsdienst ist des Menschen Los auf Erden, den Tagen eines Löhners gleichen seine Lebenstage.
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Gleich einem Sklaven, der nach Schatten lechzt, und wie ein Löhner, der seines Lohnes harrt,
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 so hab' ich Monde der Qual beschert erhalten, und Schmerzensnächte wurden mir zugezählt.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Wenn ich mich niederlege, spreche ich: “Wann werd' ich aufstehn?” Es dehnt sich der Abend, und übersatt werde ich des Umherwerfens bis zum Morgengrauen.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Mein Leib umkleidet sich mit Gewürm und erdiger Kruste, meine Haut vernarbt und wird wieder flüssig.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 Meine Tage fliegen schneller als ein Weberschiff und schwinden hoffnungslos dahin.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Bedenke, daß mein Leben nur ein Hauch! Nie wieder schaut mein Auge Glück.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 Das Auge, das mich sieht, wird mich nicht mehr schauen; deine Augen suchen mich, ich aber bin dahin.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 Wie die Wolke schwindet und dahingeht, so kehrt nicht wieder, wer zur Unterwelt hinabstieg. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 Nie kehrt er wieder in sein Haus zurück, noch kennt ihn ferner seine Stätte.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 So will ich nun auch meinem Munde nicht wehren, will reden in meines Herzens Drangsal und klagen in meiner Seele Bekümmernis.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Bin ich ein Meer oder ein Ungeheuer, daß du eine Wache gegen mich aufstellen mußt?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 Wenn ich denke: mein Lager soll mich trösten, mein Bette meinen Jammer tragen helfen,
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 so schreckst du mich durch Träume und mit Gesichten ängstigst du mich,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 so daß ich Erwürgung lieber sähe, lieber den Tod, als dieses Gerippe!
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 Ich schwinde dahin, nicht ewig werde ich leben: laß ab von mir, denn ein Hauch sind meine Tage!
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 Was ist der Mensch, daß du so groß ihn achtest und daß du auf ihn richtest deinen Sinn?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 daß du ihn heimsuchst jeden neuen Morgen und jeden Augenblick ihn prüfst?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Wann endlich wirst du deinen Blick ablenken, mir Ruhe lassen, bis ich meinen Speichel schlucke?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 Habe ich gesündigt - was kann ich dir anthun, du Menschenhüter? Warum machst du mich zum Angriffspunkt für dich, daß ich mir selbst zur Last bin?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Und warum vergiebst du meine Sünde nicht und verzeihst meine Schuld? Denn schon lege ich mich in den Staub, und suchst du mich, so bin ich nicht mehr.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
