Job 37
1 Ja, darüber erzittert mein Herz und bebt empor von seiner Stelle.
| אף-לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו |
2 O hört, hört das Grollen seiner Stimme und das Brausen, das aus seinem Munde kommt!
| שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא |
3 Unter den ganzen Himmel hin entfesselt er es und sein Licht über die Säume der Erde.
| תחת-כל-השמים ישרהו ואורו על-כנפות הארץ |
4 Hinter ihm drein brüllt eine Stimme; er donnert mit seiner majestätischen Stimme und hält sie nicht zurück, wenn seine Stimme erschallt.
| אחריו ישאג-קול-- ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי-ישמע קולו |
5 Gott donnert mit seiner Stimme wunderbar - er, der Großes thut, das für uns unbegreiflich ist.
| ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע |
6 Denn zum Schnee spricht er: Falle zur Erde! und zum Regenguß und zu seinen gewaltigen Regengüssen.
| כי לשלג יאמר-- הוא-ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו |
7 Aller Menschen Hand versiegelt er, damit alle Leute sein Thun erkennen.
| ביד-כל-אדם יחתום-- לדעת כל-אנשי מעשהו |
8 Dann geht das Wild ins Versteck und ruht in seinen Lagerstätten.
| ותבוא חיה במו-ארב ובמעונתיה תשכן |
9 Aus der Kammer kommt der Sturm, und aus den Speichern die Kälte.
| מן-החדר תבוא סופה וממזרים קרה |
10 Durch Gottes Odem giebt es Eis, und des Wassers Weite liegt in Enge.
| מנשמת-אל יתן-קרח ורחב מים במוצק |
11 Auch mit Naß belastet er die Wolke, streut weithin aus sein Lichtgewölk.
| אף-ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו |
12 Das aber wendet sich ringsumher nach seiner Leitung gemäß ihrem Thun, zu Allem, was er ihnen gebeut über die Erdenwelt hin -
| והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על-פני תבל ארצה |
13 bald als Rute, wenn es seiner Erde dient, bald zum Segen läßt er es treffen.
| אם-לשבט אם-לארצו-- אם-לחסד ימצאהו |
14 Vernimm dies, o Hiob! Steh still und beachte die Wunder Gottes!
| האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל |
15 Begreifst du es, wenn Gott ihnen Auftrag erteilt und das Licht seiner Wolken leuchten läßt?
| התדע בשום-אלוה עליהם והפיע אור עננו |
16 Begreifst du der Wolke Schweben, die Wunder des an Einsicht Vollkommenen?
| התדע על-מפלשי-עב מפלאות תמים דעים |
17 du, dessen Kleider heiß sind, wenn die Erde infolge des Südwinds ruht.
| אשר-בגדיך חמים-- בהשקט ארץ מדרום |
18 Wölbst du mit ihm die lichten Höhen, die fest sind wie ein gegossener Spiegel?
| תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק |
19 Thue uns kund, was wir ihm sagen sollen! Wir können nichts vorbringen vor Finsternis!
| הודיענו מה-נאמר לו לא-נערך מפני-חשך |
20 Soll ihm gemeldet werden, daß ich reden will? oder hat je ein Mensch gefordert, daß er vernichtet werde?
| היספר-לו כי אדבר אם-אמר איש כי יבלע |
21 Jetzt freilich sieht man nicht das Sonnenlicht, das hinter den Wolken helle leuchtet; doch ein Wind fährt daher und reinigt sie.
| ועתה לא ראו אור-- בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם |
22 Aus dem Norden kommt das Gold; um Gott lagert furchtbare Majestät.
| מצפון זהב יאתה על-אלוה נורא הוד |
23 Den Allmächtigen erreichen wir nicht, ihn, der von erhabener Macht ist; aber das Recht und die volle Gerechtigkeit beugt er nicht.
| שדי לא-מצאנהו שגיא-כח ומשפט ורב-צדקה לא יענה |
24 Darum fürchten ihn die Menschen; alle die Selbstklugen sieht er nicht an.
| לכן יראוהו אנשים לא-יראה כל-חכמי-לב |
