Job 21
1 Hiob antwortete und sprach:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 O höret, höret einer Rede zu, und möge darin euer Trösten bestehn!
| שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ |
3 Vergönnt mir, daß ich spreche, und wenn ich geredet, magst du höhnen.
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ |
4 Ergeht denn über Menschen meine Klage? oder warum sollte ich nicht ungeduldig sein?
| האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ |
5 Schaut her zu mir und erstarrt und legt die Hand auf den Mund!
| פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ |
6 Ja, wenn ich daran denke, so werde ich bestürzt, und Schauder erfaßt meinen Leib.
| ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ |
7 Warum bleiben die Frevler am Leben, werden alt, ja erstarken an Kraft?
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ |
8 Ihr Nachwuchs gedeiht vor ihnen in ihrer Gemeinschaft, und ihre Sprößlinge vor ihren Augen.
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ |
9 Ihre Häuser sind wohlbehalten, sonder Schrecknis, und Gottes Rute trifft sie nicht.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ |
10 Sein Stier bespringt und nicht vergebens, seine Kuh kalbt leicht und thut keine Fehlgeburt.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ |
11 Wie eine Herde lassen sie ihre Buben hinaus, und ihre Kinder hüpfen einher.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ |
12 Sie singen laut bei Paukenschall und Zither und freuen sich am Klange der Schalmei.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ |
13 Sie verbringen in Glück ihre Tage und in einem Augenblicke steigen sie hinab zur Unterwelt; (Sheol h7585)
| יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ (Sheol h7585) |
14 und sprachen doch zu Gott: “Bleib uns fern - deine Wege zu kennen begehren wir nicht!
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ |
15 Was ist's mit dem Allmächtigen, daß wir ihm dienen sollten, und was könnte es uns nützen, ihn bittend anzugehn?”
| מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ |
16 Fürwahr, ihr Glück steht nicht in ihrer Hand - der Gottlosen Gesinnung liegt mir fern!
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ |
17 Wie oft erlischt denn der Gottlosen Leuchte, und überfällt sie ihr Verderben? Wie oft teilt er die Lose aus in seinem Zorn,
| כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ |
18 werden sie wie der Strohhalm vor dem Winde und wie Spreu, die der Sturm entführt hat?
| יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ |
19 “Gott spart seinen Kindern sein Unheil auf.” Er vergelte ihm selber, daß er's fühle!
| אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ |
20 Seine eigenen Augen mögen sein Unheil sehen, und er selbst vom Grimme des Allmächtigen trinken!
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ |
21 Denn was kümmert ihn sein Haus nach seinem Tode, wenn seiner Monde Zahl beendet ist?
| כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ |
22 Will man Gotte Weisheit lehren, ihn, der die Himmlischen richtet?
| הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ |
23 Der eine stirbt im vollen Glück, vollkommen ruhig und wohlgemut;
| זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ |
24 seine Kufen sind mit Milch gefüllt, und das Mark seiner Gebeine wird getränkt.
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ |
25 Und der andere stirbt in bittrem Unmut, ohne daß er je vom Glück genossen.
| וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ |
26 Gemeinsam liegen sie im Staube, und Gewürm bedeckt sie beide.
| יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ |
27 Ich kenne eure Gedanken wohl und die Anschläge, mit denen ihr Unrecht gegen mich verübt.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ |
28 Wenn ihr sagt: “Wo blieb das Haus des Tyrannen, und wo das Zelt, in dem die Gottlosen wohnten?”
| כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ |
29 so fragt doch nur die des Wegs Vorüberziehenden, - ihre Beweise werdet ihr nicht verkennen -
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ |
30 daß am Unglückstage der Böse verschont wird, am Tage der Zornesfluten sie hinweggeleitet werden!
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ |
31 Wer hält ihm seinen Lebenswandel vor? Er hat's gethan! - wer will es ihm vergelten?
| מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ |
32 Zur Gräberstätte wird er hingeleitet und hält noch über dem Hügel Wacht.
| והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ |
33 Süß sind ihm des Thales Schollen, und alle Welt zieht ihm nach, wie ihm Unzählige vorangegangen.
| מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ |
34 Wie mögt ihr mich da so eitel trösten, und eure Antworten - da bleibt nichts als Bosheit!
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ |
