Psalm 74
1 Ein Lehrgedicht, von Asaph. - Warum, ach Gott, verwirfst Du immerfort und lodert über Deiner Herde Deines Zornes Rauch?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Bedenke: Die Gemeinde, die Du einst gegründet, die Du Dir ausgelöst zum Stamme ewigen Besitzes, der Sionsberg, auf dem Du Wohnung nahmst,
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 den Deine Schritte ausgezeichnet, sind zusammen eine Trümmerstatt! Gar alles hat der Feind im Heiligtum geschändet.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 In Deiner Sammlungsstätte wüten Deine Feinde; sie stellen ihre Flaggen dort als Zeichen auf.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 So ist's, wie wenn man hohen Schwunges auf Waldgehölz die Äxte hebt.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 Und nun sein Schnitzwerk allzumal zerschlagen sie mit Beil und Hammer.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 Sie werfen Feuer in Dein Heiligtum, entweihen in den Staub die Wohnung Deines Namens.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 In ihrem Herzen sprechen sie: "Wir wollen alle sie zu Heiden machen." Im Land verbrennen sie die Gotteshäuser all.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 Wir sehen unsere Zeichen nimmer; und Propheten gibt es keine mehr, und niemand weiß bei uns: Wie lange?
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 Wie lange darf der Feind noch höhnen, der Gegner Deinen Namen immerfort verlästern, Gott?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Warum entziehst Du Deine rechte Hand dem Kampfe? Vollbringe doch, was Dir obliegt!
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 Von altersher ist Gott mein König, der auf der Erde hilfereiche Werke tut. -
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 In Deiner Macht zerteilst Du ja das Meer, zerbrichst die Drachenköpfe,
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 zerschlägst des Leviatans Häupter und gibst ihn hin der Wüstentiere Schar zum Fraße.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Du lässest Bach und Quelle sprudeln und starke Ströme Du versiegen.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 Dein ist der Tag; Dein ist die Nacht. Genau bemißt Du Mond und Sonne.
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 Du stellst der Erde Grenzen alle fest; Du schaffst den Sommer und den Winter.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 Gedenke dessen, daß der Feind, Herr, höhnt, daß Deinen Namen lästert ein törichtes Volk!
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 Nicht gib dem Habicht Deiner Taube Leben preis! Vergiß nicht gänzlich Deiner Dulder Menge!
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 Blick auf den Bund! Das Land ist voller Lug und Trug, die Wohnungen sind voll Gewalttat.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 Nicht ziehe der Bedrängte voller Scham dahin, der Arme nicht, der Elende, der Deinen Namen preist!
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Auf, Gott! Führ Deine Sache! Der Schmach gedenke, die von Toren allezeit Dir widerfährt!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 Vergiß den Aufruhr Deiner Feinde nicht, das Toben Deiner Gegner nicht, das immer lauter wird.
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
