Psalm 137

1 An Babels Strömen sitzen wir, jedoch wir weinen, denken wir an Sion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 Wir hängen in den Weidenbüschen die Harfen auf.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 Denn unsere Zwingherrn fordern Lieder dort von uns und heitre Klänge unsere Peiniger: "Ein Lied von Sion singet uns!"

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Wie könnten wir ein Lied dem Herrn zu Ehren in fremdem Lande singen? -

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Vergeß ich dein, Jerusalem, verdorr mir meine Rechte!

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Die Zunge klebe mir am Gaumen, wenn ich nicht dein gedächte, wenn ich in größter Freude selbst das Los Jerusalems mir nicht zu Herzen nähme! -

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Gedenke, Herr, den Edomssöhnen den Tag Jerusalems, an dem sie riefen: "Zerstört, zerstört es gründlich!"

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Du Tochter Babels, du Verwüsterin! Heil dem, der dir vergilt, was du an uns verübt!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Heil dem, der deine Kindlein packt und an den Felsen schlägt!

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃