Psalm 102
1 Gebet für einen Elenden, wenn er verzagt vor dem Herrn seine Klage ausschüttet. Herr! Höre mein Gebet, und laß mein Rufen zu Dir kommen!
| תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃ |
2 Verbirg Dein Antlitz nicht vor mir! Neig her zu mir Dein Ohr an meinem Trübsalstage! Erhöre schnell mich, wenn ich rufe!
| אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃ |
3 Denn meine Tage schwinden hin wie Rauch; dem Feuer gleich ist mein Gebein verbrannt.
| כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃ |
4 Mein Herz ist dürr, versengt wie Gras; mein täglich Brot vergesse ich zu essen.
| הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃ |
5 Vor meinem lauten Seufzen klebt mein Gebein im Leib zusammen.
| מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃ |
6 Dem Pelikan der Wüste gleiche ich, und Eulen in Ruinen bin ich gleich geworden.
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃ |
7 Beim Wachen bin ich wie ein Vöglein, das einsam auf dem Dache weilt.
| שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃ |
8 Mich höhnen täglich meine Feinde, und die mich reizen, nehmen mich zum Fluchen.
| כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃ |
9 Denn Asche esse ich wie Brot und mische meinen Trank mit Tränen
| כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃ |
10 vor Deinem Zorne, Deinem Grimm, wenn Du mich aufhebst und zu Boden wirfst.
| מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃ |
11 Dem langen Schatten gleichen meine Tage; wie Gras verdorre ich.
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃ |
12 Doch Du, Herr, thronest ewiglich; Dein Name dauert für und für.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃ |
13 Du solltest Dich erheben, Dich Sions wieder zu erbarmen. Ihm Gnade zu erweisen, ist es Zeit; denn die bestimmte Frist ist da.
| אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃ |
14 So gerne haben Deine Knechte seine Steine und hängen selbst an seinem Schutt in Liebe.
| כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃ |
15 Die Heiden fürchten dann des Herrn Namen und alle Könige der Erde Deine Herrlichkeit. -
| וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃ |
16 Erbaut dem Herrn von neuem Sion und zeigt er sich in seinem Herrschertum,
| כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃ |
17 und achtet auf der Nackten Flehen, verschmäht er nimmer ihr Gebet,
| פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃ |
18 dann schreibe man dies für die Nachwelt auf, damit ein neugeschaffen Volk den Herrn lobpreise!
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃ |
19 Von seiner heiligen Höhe schaue er herab; der Herr vom Himmel auf die Erde blicke,
| כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃ |
20 um der Gefangenen Gestöhn zu hören, des Todes Kinder zu befreien!
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃ |
21 Dann künden sie des Herren Ruhm in Sion und zu Jerusalem sein Lob,
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃ |
22 wenn sich die Völker allzumal versammeln und Königreiche, um dem Herrn zu dienen. -
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃ |
23 Ermattet bin ich auf dem Weg; verkürzt sind meine Tage.
| ענה בדרך כחו קצר ימי׃ |
24 Drum flehe ich: "Mein Gott! Nimm mich nicht weg in meiner Tage Hälfte! Du, dessen Jahre Ewigkeiten währen."
| אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃ |
25 Die Erde, die Du einst gegründet, der Himmel, Deiner Hände Werk,
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃ |
26 sie schwinden hin, Du aber bleibst. Sie all veralten wie ein Kleid; Du wechselst sie wie ein Gewand. Und wechseln sie,
| המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃ |
27 so bleibst Du doch derselbe, und Deine Jahre enden nicht.
| ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃ |
28 So mögen auch die Kinder Deiner Knechte bleiben, ihr Stamm, solang Du selber bist!
| בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃ |
