Job 7
1 "Ist nicht im Dienst der Mensch auf Erden? Ist nicht sein Los ein Frönerleben?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Dem Sklaven gleich, der nur nach Schatten lechzt, dem Fröner, der um seinen Lohn sich sorgt.
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 So hoffte ich auf Ruhemonde; da wurden Kummernächte mir zuteil.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Und lege ich mich nieder, frage ich: 'Wann darf ich mich erheben?' Und zieht der Abend sich dahin, dann bin ich satt von Unrast bis zur Nachtzeit.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Mein Körper kleidet sich in Fäulnis, in erdige Kruste, und meine Haut vernarbt und wird dann wieder flüssig.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 Weit schneller fliegen meine Tage hin als Weberschiffchen. Sie schwinden ohne Hoffnung hin.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Bedenke, daß ein Hauch mein Leben! Nie schaut mein Auge wieder Gutes.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 Wer später nach mir schaut, des Auge sieht mich nimmer. Mich suchen deine Augen; ich bin nicht mehr.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 Die Wolke schwindet und zergeht, Und wer zum Totenreiche steigt, der kommt nicht mehr herauf. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 Nie kehrt er wieder in sein Haus, und seine Heimat sieht ihn niemals mehr.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 So will ich meinen Mund nicht hemmen, nein, aussprechen, was mir das Herz beklemmt. Ich rede so in meiner Seele Bitternis:
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 'Bin ich ein Meer, bin ich ein Ungeheuer, daß Du Schlaflosigkeit mir auferlegst?'
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 Ich denke, daß mein Bett mich tröstete und daß mit mir mein Lager trüge auch mein Leid.
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 Da scheuchst Du mich durch wirre Träume auf; durch Angstgestalten schreckst Du mich.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 Erwürgung, Sterben hätte meine Seele lieber als diese meine Schmerzen.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 Ich habe es jetzt aufgegeben, immerfort zu eben. Laß ab von mir! Denn meine Tage sind ein Hauch.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 Was ist der Mensch für Dich denn Großes, daß Du Dich so mit ihm befassest,
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 ihn untersuchst an jedem Morgen, in jedem Augenblick ihn prüfest?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Wie lange ist's, daß Du den Blick nicht von mir wendest, mir keine Ruhe lässest, bis ich nur meinen Speichel schluckte?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 Und habe ich gesündigt, was tu ich Dir damit, Du Menschenwächter? Was machst Du mich für Dich zur Scheibe? Weswegen diene ich zum Ziele Dir?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Kannst Du mir nicht verzeihen, hingehen lassen meine Schuld? Dann läge ich gar bald im Staube, und suchtest Du mich auf, ich wäre nimmermehr."
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
