Job 37
1 "Darob erzittert mir das Herz und hebt sich weg von seiner Stelle.
| אף-לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו |
2 Auf seine Stimme hört voll Furcht, das Wort, das seinen Mund verläßt!
| שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא |
3 Er sendet's unterm ganzen Himmel hin, dazu sein Licht bis zu der Erde Säumen.
| תחת-כל-השמים ישרהו ואורו על-כנפות הארץ |
4 Und hintendrein brüllt eine Stimme; mit einer Stimme, allgewaltig, donnert es, und nichts hält sie zurück, wenn sein Befehl sich hören läßt.
| אחריו ישאג-קול-- ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי-ישמע קולו |
5 Gott donnert wunderbar mit seiner Stimme, er, der so Großes tut, so Unbegreifliches.
| ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע |
6 Dem Schnee gebietet er: 'Fall auf die Erde!', so zu dem Regenguß, so zu gewaltigen Wolkenbrüchen.
| כי לשלג יאמר-- הוא-ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו |
7 Dann mahnt er allgemein, es solle jeder Mensch sein Werk beachten.
| ביד-כל-אדם יחתום-- לדעת כל-אנשי מעשהו |
8 Da geht das Wild selbst ins Versteck und ruht auf seiner Lagerstatt.
| ותבוא חיה במו-ארב ובמעונתיה תשכן |
9 Dann kommt der Sturm aus seiner Kammer, und von den rauhen Winden kommt die Kälte.
| מן-החדר תבוא סופה וממזרים קרה |
10 Vor Gottes Odem aber schmilzt das Eis; die Wassermasse kommt in Fluß.
| מנשמת-אל יתן-קרח ורחב מים במוצק |
11 Der Nordwind scheucht alsdann die Wolken, und das Gewölk zerstreut sein Sausen.
| אף-ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו |
12 Er dreht sich um sich selbst, von ihm geführt, er tut, was immer er ihn heißt auf dieser ird'schen Welt.
| והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על-פני תבל ארצה |
13 Er sendet ihn zur Strafe und zum Fluch, doch auch zum Segen.
| אם-לשבט אם-לארצו-- אם-לחסד ימצאהו |
14 Vernimm dies, Job! Merk auf, beachte Gottes Wunder!
| האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל |
15 Begreifst denn du, wie Gott bei alldem waltet und seinen Strahl in seiner Wolke zucken läßt?
| התדע בשום-אלוה עליהם והפיע אור עננו |
16 Begreifst du, wenn die Wolken alles überziehen, du Wunder der Allwissenheit,
| התדע על-מפלשי-עב מפלאות תמים דעים |
17 wie dir die Kleider durch die Hitze lästig werden, wenn durch den Süd die Erde stille liegt? -
| אשר-בגדיך חמים-- בהשקט ארץ מדרום |
18 Kannst du, gleich ihm, die lichten Höhen wölben, die also fest wie ein gegossener Spiegel sind? -
| תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק |
19 Zeig mir doch an, was wir da sagen wollten! Wir finden uns gar nicht zurecht vor Düsterkeit.
| הודיענו מה-נאמר לו לא-נערך מפני-חשך |
20 Wird sie verscheucht auf mein Geheiß? Kann jemand ihr befehlen, zu verschwinden?
| היספר-לו כי אדבר אם-אמר איש כי יבלע |
21 Nichts Lichtes sieht man mehr, ist's doch so dunkel durch die Wolken. Da streicht ein Wind daher und reinigt sie.
| ועתה לא ראו אור-- בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם |
22 Von Norden her erscheint es golden, und Gott, dem Furchtbaren, gebührt der Ruhm davon.
| מצפון זהב יאתה על-אלוה נורא הוד |
23 Nie werden wir begreifen den Allmächtigen. Er ist so groß an Macht und Rechtlichkeit, und nicht verschleppt er die gerechte Sache.
| שדי לא-מצאנהו שגיא-כח ומשפט ורב-צדקה לא יענה |
24 Drum fürchten ihn die schlichten Leute. Doch die sich weise dünken, die begreifen all das nicht."
| לכן יראוהו אנשים לא-יראה כל-חכמי-לב |
