Job 30
1 "Und jetzt verlachen solche mich, die jünger sind als ich, ja solche, deren Väter ich nicht beigesellen möchte meinen Herdenhunden!
| ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃ |
2 Was sollte mir selbst ihrer Hände Kraft, denn Rüstigkeit geht ihnen doch verloren!
| גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ |
3 Durch Mangel und durch harten Hunger sollen sie sich Nahrung aus der Wüste holen, dem Lande des Orkans und Sturmes.
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ |
4 Sie sollten Melde pflücken am Gesträuche, und ihre Nahrung seien Ginsterwurzeln!
| הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃ |
5 Von Wasserstellen sollten sie vertrieben werden! Man schreie über sie wie Diebe,
| מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ |
6 daß sie in schauerlichen Schluchten, in Erdlöchern und Felsenhöhlen siedeln,
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ |
7 und daß sie im Gebüsche gröhlen und unter Nesseln sich zusammenkauern!
| בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ |
8 Sie, eine Brut so schlecht und ehrlos, sie sollten tief im Staube liegen!
| בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃ |
9 Und jetzt bin ich ihr Spottgesang; ich diene ihnen zum Gerede.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ |
10 Ja, sie verabscheun mich und rücken fern von mir und scheun sich nicht, mir ins Gesicht zu speien.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃ |
11 Er löste mir das Diadem und warf mich auf den Boden, daß sie den Zügel vor mir schießen lassen konnten.
| כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ |
12 Zur Prüfung stehn die Gegner auf; sie lähmen mir die Füße und werfen gegen mich die Wege für ihr Unheil auf.
| על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ |
13 Sie reißen meine Pfade auf, verhelfen mir zum Falle, und niemand hindert sie.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃ |
14 Sie kommen wie ein breiter Dammbruch her; sie wälzen sich mit Ungestüm heran.
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃ |
15 Da kommen Schrecken über mich; dem Wind gleich jagt mein Glück davon; fort zieht mein Heil wie eine Wolke.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ |
16 Mein Leben ist in mir zerflossen, und jammervolle Tage halten mich gefesselt.
| ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃ |
17 Des Nachts bohrt's mir in dem Gebein; auf meinen bloßgelegten Knochen kann ich nimmer liegen.
| לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ |
18 Mit Allgewalt packt er mich an und schnürt mich in des Unterkleides Schlitze ein.
| ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ |
19 Er wirft mich in den Schmutz; dem Staub, der Asche bin ich gleich. -
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ |
20 Ich schreie auf zu Dir. Doch Du hörst nicht auf mich. Ich halte ein; da gibst Du auf mich acht.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ |
21 Du zeigst Dich grausam gegen mich und geißelst mich mit Deiner starken Hand.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ |
22 Du schickst den Wind, mich zu entführen; der Sturm fährt mit mir auf und ab.
| תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃ |
23 Ich weiß ja wohl: Du willst zum Tod mich treiben, in das Versammlungshaus für alles Lebende.
| כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃ |
24 Auf Wunsch jedoch greift er nicht zu, schreit man in seinem Unglück drob um Hilfe. -
| אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃ |
25 Beweinte ich nicht den Unseligen; war nicht mein Herz des Armen wegen sehr betrübt? -
| אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃ |
26 Weil ich auf Glück gehofft, doch Unheil kam; auf Licht geharrt, doch Dunkel kam,
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ |
27 so ist im Aufruhr ohne Unterlaß mein Inneres. Des Leidens Tage überfielen mich.
| מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃ |
28 Tieftraurig wandle ich einher, wo keine Sonne scheint. Ich trete dem Vereine bei, wo ich nur heulen kann.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ |
29 Der Schakale Vereinsbruder bin ich und ein Gesell dem Vogel Strauß.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ |
30 Zu schwarz ward meine Haut, daß sie mir bliebe, und mein Gebein ist mir von Glut verbrannt.
| עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃ |
31 So diente meine Harfe mir zum Trauerliede, zu bitterem Schluchzen die Schalmei."
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ |
