Job 29
1 Darauf fuhr Job im Vortrag seiner Rede fort:
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר |
2 "Ach, daß ich wäre wie in früheren Monden, wie in den Tagen, da mich Gott beschützte,
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני |
3 als seine Leuchte über meinem Haupte schwebte und ich bei ihrem Scheine mich ins Dunkel wagte!
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך |
4 So, wie ich war, in meiner höchsten Blüte Tagen, da Gott mein Zelt beschirmte,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי |
5 als der Allmächtige noch mit mir war, als meine Dienerschaft mich noch umgab,
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי |
6 als meine Gäste sich in Dickmilch badeten, als Bäche Öls bei mir den Boten zur Verfügung standen!
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן |
7 Wenn ich zur Stadt hinauf zum Tore ging und auf dem Markte meinen Sitz einnahm,
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי |
8 alsdann verkrochen sich die Knaben, sahn sie mich, und Greise standen auf und blieben stehen.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו |
9 Die Ratsherrn hielten ein mit Reden und legten auf den Mund die Hand.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם |
10 Der Edlen Stimme, sie verbarg sich; das Wort blieb ihnen in der Kehle stecken.
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה |
11 Wer von mir hörte, pries mich selig; wer mich erblickte, lobte mich.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני |
12 Ich half dem Armen, der um Hilfe schrie, dem Waisenkinde, dem hilflosen.
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו |
13 Und armer Menschen Segen kam auf mich; das Herz der Witwe ließ ich jubeln.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן |
14 Gerechtigkeit war mein Gewand, das gut mir stand, und meine Rechtlichkeit war Mantel mir und Diadem.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי |
15 Ich war des Blinden Augenlicht und Fuß dem Lahmen.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני |
16 Den Armen wollte ich ein Vater sein; selbst Fremder Sache führte ich.
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו |
17 Des Bösewichts Gebiß zermalmte ich und riß den Raub ihm aus den Zähnen.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף |
18 So dachte ich, in meinem Neste stürbe ich; ich lebte soviel Jahre wie der Phönix.
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים |
19 Zum Wasser reichte meine Wurzel tief hinab; in meinen Zweigen nächtigte der Tau,
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי |
20 und neu stets würde meine Herrlichkeit an mir; in meiner Hand verjüngte sich der Bogen.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף |
21 Mir hörten sie nur zu und warteten und lauschten schweigend meinem Rat.
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי |
22 Wenn ich geredet, sprachen sie nicht mehr; nur meine Rede troff auf sie herab.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי |
23 Sie warteten auf mich wie auf den Regen; sie lechzten nach mir wie auf Lenzesregen.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש |
24 Und lächelte ich ihnen zu, so konnten sie's nicht glauben, und sie verschmähten nicht mein heitres Antlitz.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון |
25 Ich wählte ihren Weg, den sie einschlagen sollten, wie bei der Kriegerschar der König. Ich saß gemächlich obenan wie einer, der den Trauernden Trost spendet." -
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם |
