Job 15
1 Darauf erwidert Eliphaz von Teman also:
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ |
2 "Kann denn ein Weiser so unsinnige Beweise bringen und sich in solcher Hohlheit blähen?
| החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ |
3 Kann er Beweis mit Reden führen, die nichts taugen, mit Sprüchen, die nichts nütze sind?
| הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ |
4 Du machst die Gottesfurcht zunichte, zerstörst die Andacht vor der Gottheit,
| אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ |
5 wenn deine Schuld dich lehrt, also zu reden, und du Verschmitzter Redeweise wählst.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ |
6 Dein eigener Mund verdammt dich und nicht ich; die eigenen Lippen strafen dich.
| ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ |
7 Warst du als Erstlingsmensch geboren und kamst du vor den Hügeln auf die Welt,
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ |
8 und hörtest du im Rate Gottes zu und holtest Weisheit dir allein?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ |
9 Was weißt du, und wir wüßten's nicht, verstehst, was unbekannt uns wäre?
| מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ |
10 Sind unter uns doch graue Häupter, mehr als betagt genug, um Vater dir zu sein.
| גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ |
11 Ist dir die Gotteströstung zu gering, das Wort, das sanft an dich ergeht?
| המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ |
12 Warum reißt dich ein Unmut fort? Was blicken deine Augen finster,
| מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ |
13 daß deinen Geist du Gott zurückzugeben trachtest? Nur mit dem Munde freilich hast du das gesagt.
| כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ |
14 Was ist der Mensch, daß rein er wäre, gerecht der Weibgeborene?
| מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ |
15 Selbst seinen Heiligen traut er nicht; der Himmel ist nicht rein in seinen Augen,
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ |
16 geschweige der Abscheuliche, Verdorbene, der Mensch, der Sünde wie das Wasser trinkt.
| אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ |
17 Ich will dich lehren; hör mir zu. Was ich geschaut, will ich dir sagen,
| אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ |
18 was Weise einst verkündet, was ihre Väter ihnen nicht verhehlt,
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ |
19 die noch allein im Lande saßen, zu denen noch kein Fremder kam.
| להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ |
20 Des Bösen Leben ist voll Angst; nur wenig Jahre sind für den Gewaltmenschen bestimmt.
| כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ |
21 Der Schrecken hallt in seinem Ohr; wiewohl in Sicherheit, wird er vom Räuber überfallen schon.
| קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ |
22 Er gibt den Glauben auf, dem Dunkel zu entrinnen; er ist bestimmt für blutigen Tod
| לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ |
23 und wird ein Fraß der Geier. Er weiß, ihm ist ein finsterer Tag von ihm bestimmt.
| נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ |
24 Ihn schreckt die Not; ihn überfällt die Drangsalszeit gleich einem kampfbereiten Hahn.
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ |
25 Weil gegen Gott die Hand er ausgestreckt und dem Allmächtigen er Trotz geboten,
| כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ |
26 so stürmt er gegen ihn, mit seines rauhen Schildes Wölbung.
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ |
27 Er deckt mit dem Visier sein Angesicht, legt einen Panzerschurz um seine Lenden.
| כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ |
28 Nur in verfemten Städten noch kann jener siedeln, in unbewohnbaren Gebäuden, die schon dem Abbruch sind verfallen.
| וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ |
29 Er wird nicht wieder reich, noch hat Bestand je seine Habe; er schlägt im Boden nimmer Wurzel.
| לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ |
30 Der Finsternis entgeht er nicht, es dörrt die Hitze seine Zweige, und seine Blüten fallen durch den Sturmwind ab.
| לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ |
31 Zu denen, die auf Nichtiges vertrauen, irrt er hin; sein Entgelt ist das Nichts.
| אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ |
32 Noch vor der Zeit verwelken sie, und seine Zweige grünen nimmer.
| בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ |
33 Er wirft gleich einem Weinstock seine Früchte ab, wirft wie der Ölbaum seine Blüte hin.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ |
34 Des Frevlers Rotte ist ja unfruchtbar, und Feuer frißt des Unrechts Zelte.
| כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ |
35 Sie brüten Unheil, hecken Ungemach, und ihres Leibes Frucht ist Trug."
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ |
