Psalm 74
1 Ein Maskil; von Asaph. Gott, warum hast du verworfen für immer, raucht dein Zorn wider die Herde deiner Weide?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך |
2 Gedenke deiner Gemeinde, die du erworben hast vor alters, erlöst als dein Erbteil, des Berges Zion, auf welchem du gewohnt hast!
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו |
3 Erhebe deine Tritte zu den immerwährenden Trümmern! Alles im Heiligtum hat der Feind verderbt.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש |
4 Es brüllen deine Widersacher inmitten deiner Versammlungsstätte; sie haben ihre Zeichen als Zeichen gesetzt.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות |
5 Sie erscheinen wie einer, der die Axt emporhebt im Dickicht des Waldes;
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות |
6 und jetzt zerschlagen sie sein Schnitzwerk allzumal mit Beilen und mit Hämmern.
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון |
7 Sie haben dein Heiligtum in Brand gesteckt, zu Boden entweiht die Wohnung deines Namens.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך |
8 Sie sprachen in ihrem Herzen: Laßt uns sie niederzwingen allesamt! Verbrannt haben sie alle Versammlungsstätten Gottes im Lande.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ |
9 Unsere Zeichen sehen wir nicht; kein Prophet ist mehr da, und keiner bei uns, welcher weiß, bis wann.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה |
10 Bis wann, o Gott, soll höhnen der Bedränger, soll der Feind deinen Namen verachten immerfort?
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח |
11 Warum ziehst du deine Hand und deine Rechte zurück? Hervor aus deinem Busen, mache ein Ende!
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה |
12 Gott ist ja mein König von alters her, der Rettungen schafft inmitten des Landes.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ |
13 Du zerteiltest das Meer durch deine Macht, zerschelltest die Häupter der Wasserungeheuer auf den Wassern.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים |
14 Du zerschmettertest die Häupter des Leviathans, gabst ihn zur Speise dem Volke, den Bewohnern der Wüste.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים |
15 Du ließest Quell und Bach hervorbrechen, immerfließende Ströme trocknetest du aus.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן |
16 Dein ist der Tag, dein auch die Nacht; den Mond und die Sonne hast du bereitet.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש |
17 Du hast festgestellt alle Grenzen der Erde; Sommer und Winter, du hast sie gebildet.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם |
18 Gedenke dessen: der Feind hat Jehova gehöhnt, und ein törichtes Volk hat deinen Namen verachtet.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך |
19 Gib nicht dem Raubtiere hin die Seele deiner Turteltaube; die Schar deiner Elenden vergiß nicht für immer!
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח |
20 Schaue hin auf den Bund! Denn die finsteren Örter der Erde sind voll von Wohnungen der Gewalttat.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס |
21 Nicht kehre beschämt zurück der Unterdrückte; laß den Elenden und Armen deinen Namen loben!
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך |
22 Stehe auf, o Gott, führe deinen Rechtsstreit! Gedenke deiner Verhöhnung von den Toren den ganzen Tag!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום |
23 Vergiß nicht die Stimme deiner Widersacher! Das Getöse derer, die sich wider dich erheben, steigt auf beständig.
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד |
