Psalm 137
1 An den Flüssen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.
| על נהרות בבל--שם ישבנו גם-בכינו בזכרנו את-ציון |
2 An die Weiden in ihr hängten wir unsere Lauten.
| על-ערבים בתוכה-- תלינו כנרותינו |
3 Denn die uns gefangen weggeführt hatten, forderten daselbst von uns die Worte eines Liedes, und die uns wehklagen machten, Freude: “Singet uns eines von Zions Liedern!”
| כי שם שאלונו שובינו דברי-שיר-- ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון |
4 Wie sollten wir ein Lied Jehovas singen auf fremder Erde?
| איך--נשיר את-שיר-יהוה על אדמת נכר |
5 Wenn ich dein vergesse, Jerusalem, so vergesse meine Rechte!
| אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני |
6 Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht erhebe über die höchste meiner Freuden!
| תדבק-לשוני לחכי-- אם-לא אזכרכי אם-לא אעלה את-ירושלם-- על ראש שמחתי |
7 Gedenke, Jehova, den Kindern Edom den Tag Jerusalems, die da sprachen: Entblößet, entblößet sie bis auf ihre Grundfeste!
| זכר יהוה לבני אדום-- את יום ירושלם האמרים ערו ערו-- עד היסוד בה |
8 Tochter Babel, du Verwüstete! Glückselig, der dir dasselbe vergilt, was du uns getan hast!
| בת-בבל השדודה אשרי שישלם-לך-- את-גמולך שגמלת לנו |
9 Glückselig, der deine Kindlein ergreift und sie hinschmettert an den Felsen!
| אשרי שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע |
