4 Mose 12
1 Und Mirjam und Aaron redeten wider Mose wegen des kuschitischen Weibes, das er genommen hatte; denn er hatte ein kuschitisches Weib genommen.
| ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח |
2 Und sie sprachen: Hat Jehova nur mit [O. durch] Mose allein geredet? Hat er nicht auch mit [O. durch] uns geredet? Und Jehova hörte es.
| ויאמרו הרק אך במשה דבר יהוה--הלא גם בנו דבר וישמע יהוה |
3 Der Mann Mose aber war sehr sanftmütig, mehr als alle Menschen, die auf dem Erdboden waren.
| והאיש משה ענו מאד--מכל האדם אשר על פני האדמה |
4 Da sprach Jehova plötzlich zu Mose und zu Aaron und zu Mirjam: Gehet hinaus, ihr drei, zum Zelte der Zusammenkunft! Und sie gingen hinaus, die drei.
| ויאמר יהוה פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם |
5 Und Jehova kam in der Wolkensäule hernieder und stand an dem Eingang des Zeltes; und er rief Aaron und Mirjam, und die beiden traten hinaus.
| וירד יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם |
6 Und er sprach: Höret denn meine Worte! Wenn ein Prophet unter euch ist, dem will ich, Jehova, in einem Gesicht mich kundtun, in einem Traume will ich mit ihm reden.
| ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם--יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו |
7 Nicht also mein Knecht Mose. Er ist treu in meinem ganzen Hause;
| לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא |
8 mit ihm rede ich von Mund zu Mund, und deutlich und nicht in Rätseln, und das Bild Jehovas schaut er. Und warum habt ihr euch nicht gefürchtet, wider meinen Knecht, wider Mose, zu reden?
| פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה |
9 Und der Zorn Jehovas entbrannte wider sie, und er ging weg.
| ויחר אף יהוה בם וילך |
10 Und die Wolke wich von [Eig. von über] dem Zelte, und siehe, Mirjam war aussätzig wie Schnee; und Aaron wandte sich zu Mirjam, und siehe, sie war aussätzig.
| והענן סר מעל האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת |
11 Da sprach Aaron zu Mose: Ach, mein Herr! lege doch nicht die Sünde auf uns, durch welche wir töricht gehandelt und uns versündigt haben!
| ויאמר אהרן אל משה בי אדני--אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו |
12 Möge sie doch nicht sein wie ein totes Kind, dessen Fleisch, wenn es aus seiner Mutter Leibe hervorkommt, zur Hälfte verwest ist!
| אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו |
13 Und Mose schrie zu Jehova und sprach: O Gott, [El] bitte, heile sie doch!
| ויצעק משה אל יהוה לאמר אל נא רפא נא לה |
14 Und Jehova sprach zu Mose: Hätte ihr Vater ihr etwa ins Angesicht gespieen, sollte sie sich nicht sieben Tage lang schämen? [O. sollte sie nicht beschimpft sein] Sie soll sieben Tage außerhalb des Lagers eingeschlossen werden, und danach mag sie wieder aufgenommen werden.
| ויאמר יהוה אל משה ואביה ירק ירק בפניה--הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף |
15 Und Mirjam wurde sieben Tage außerhalb des Lagers eingeschlossen; und das Volk brach nicht auf, bis Mirjam wieder aufgenommen war.
| ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים |
16 Danach aber brach das Volk von Hazeroth auf; und sie lagerten sich in der Wüste Paran.
| ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן |
