Psalm 78
1 Eine Betrachtung Asafs. / Vernimm, mein Volk, meine Lehre, / Neigt euer Ohr meines Mundes Reden!
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי |
2 Meinen Mund will ich öffnen zu Sprüchen, / Will aus der Vorzeit Rätsel verkünden.
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם |
3 Was wir gehört und erfahren, / Was uns unsre Väter erzählt:
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו |
4 Wollen wir unsern Kindern nicht verhehlen, / Indem wir der Nachwelt erzählen / Jahwes Ruhmestaten und Macht / Und seine Wunder, die er getan.
| לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה |
5 Er stellte ein Zeugnis in Jakob auf / Und gab ein Gesetz in Israel. / Unsern Vätern befahl er's an, / Daß sie ihre Kinder es lehrten.
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם |
6 Denn die Nachkommen sollen es kennenlernen: / Kinder, die noch sollen geboren werden, / Die sollen auch selbst auftreten / Und ihren Kindern davon erzählen,
| למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם |
7 Damit sie auf Gott ihr Vertrauen setzen, / Nicht vergessen der Taten Gottes / Und seine Gebote halten.
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו |
8 Denn sie sollen nicht werden wie ihre Väter, / Ein störrig, widerspenstig Geschlecht, / Ein Geschlecht mit schwankendem Sinn, / Das nicht treu hielt an seinem Gott.
| ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו |
9 Efraims Söhne, gerüstete Bogenschützen, / Kehrten um am Tage der Schlacht.
| בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב |
10 Sie hielten nicht den Bund Elohims / Und wollten nicht wandeln nach seinem Gesetz.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת |
11 Sie vergaßen seiner großen Taten, / Seiner Wunder, die sie geschaut.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם |
12 Vor ihren Vätern hatte er Wunder getan / In Ägyptenland, in Zoans Gefild.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען |
13 Er teilte das Meer und führte sie durch / Und türmte die Wasser wie einen Damm.
| בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד |
14 Er leitete sie durch die Wolke bei Tag / Und die ganze Nacht mit feurigem Licht.
| וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש |
15 Er spaltete Felsen in der Wüste / Und tränkte sie reich mit Meeresflut.
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה |
16 Er brachte Bäche hervor aus dem Fels, / Ließ Wasser wie Ströme fließen.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים |
17 Doch sündigten sie weiter gegen ihn, / Widerstrebten dem Höchsten im dürren Lande.
| ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה |
18 In ihrem Herzen versuchten sie Gott / Und forderten Speise für ihr Gelüst.
| וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם |
19 Sie redeten so wider Elohim: / Kann Gott einen Tisch in der Wüste decken?
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר |
20 Er hat wohl den Fels geschlagen, daß Wasser floß / Und Bäche ergiebig strömten: / Doch vermag er auch Brot zu geben / Oder Fleisch zu verschaffen seinem Volk?"
| הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו |
21 Als Jahwe das hörte, ergrimmte er, / Und Feuer entbrannte in Jakob, / Auch Zorn stieg auf wider Israel.
| לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל |
22 Denn sie glaubten nicht an Elohim, / Auf seine Hilfe vertrauten sie nicht.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו |
23 Dennoch gebot er den Wolken droben, / Und des Himmels Türen öffnete er:
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח |
24 Er ließ Man auf sie regnen zur Speise / Und gab ihnen Himmelsbrot.
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו |
25 Engelspeise aßen sie alle, / Zehrung sandte er ihnen in Fülle.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע |
26 Er ließ den Ostwind am Himmel wehn, / Führte durch seine Macht den Südwind herbei.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן |
27 Er ließ Fleisch auf sie regnen wie Staub / Und beschwingte Vögel wie Sand am Meer.
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף |
28 In ihr Lager ließ er sie fallen, / Rings um ihre Gezelte her.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו |
29 Da aßen sie, wurden übersatt / Und ihr Gelüst befriedigte er.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם |
30 Aber noch war ihre Lust nicht gestillt, / Noch war die Speise in ihrem Mund:
| לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם |
31 Da stieg Elohims Zorn wider sie auf — / Er streckte ihre Starken zu Boden, / Schlug nieder die Jünglinge Israels.
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע |
32 Trotz alledem sündigten sie aber fort / Und glaubten an seine Wunder nicht.
| בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו |
33 Drum ließ er ihre Tage schwinden in Nichts / Und ihre Jahre in jäher Hast.
| ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה |
34 Wenn er sie tötete, suchten sie ihn, / Kehrten um und fragten nach Gott,
| אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל |
35 Gedachten, wie Elohim ihr Fels / Und Gott der Höchste ihr Retter sei.
| ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם |
36 Doch heuchelten sie ihm mit ihrem Mund, / Mit ihrer Zunge logen sie ihm.
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו |
37 Ihr Herz war ihm nicht treu, / Sie hielten nicht fest an seinem Bund.
| ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו |
38 Doch er war barmherzig, vergab die Schuld / Und vertilgte sie nicht. / Oft hielt er seinen Zorn zurück, / Ließ nicht seinen ganzen Grimm ergehn,
| והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו |
39 Sondern dachte daran: sie sind nur Fleisch, / Ein Hauch, der vergeht und nicht wiederkehrt.
| ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב |
40 Wie oft widerstrebten sie ihm in der Wüste, / Betrübten sie ihn in der Öde!
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון |
41 Immer wieder versuchten sie Gott, / Den Heiligen Israels kränkten sie.
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו |
42 Sie gedachten nicht seiner Hand, / Auch nicht des Tages, da er sie erlöste von ihrem Dränger:
| לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר |
43 Als er in Ägypten Zeichen tat, / Seine Wunder in Zoans Gefild.
| אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען |
44 Er wandelte ihre Ströme in Blut, / Daß sie ihr Wasser nicht trinken konnten.
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון |
45 Er sandte ihnen Bremsen, die sie fraßen, / Und Frösche, die sie verderbten.
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם |
46 Er gab ihr Gewächs den Nagern preis, / Den Heuschrecken ihrer Felder Ertrag.
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה |
47 Ihre Weinstöcke schlug er mit Hagel, / Ihre Maulbeerbäume mit Schlossen.
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל |
48 Dem Hagel lieferte er aus ihr Vieh / Und ihre Herden den Blitzen.
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים |
49 Er sandte gegen sie seines Zornes Glut / Mit Ingrimm, Wüten und Angst: / Eine Schar verderbender Engel.
| ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים |
50 Er ließ seinem Zorne freien Lauf, / Bewahrte sie nicht vor dem Tode, / Sondern gab der Pest ihr Leben preis.
| יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר |
51 Er schlug alle Erstgeburt in Ägypten, / Die erste Manneskraft in Hams Gezelt.
| ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם |
52 Sein Volk aber ließ er wie Schafe ziehn / Und leitete sie in der Wüste wie eine Herde.
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר |
53 Er führte sie sicher, daß sie nicht zagten; / Ihre Feinde aber bedeckte das Meer.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים |
54 Er brachte sie in sein heilig Gebiet, / Auf den Berg, den seine Rechte erworben.
| ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו |
55 Völker trieb er vor ihnen aus, / Gab ihnen ihr Land zum Erbbesitz, / Und in ihren Zelten ließ er Israels Stämme wohnen.
| ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל |
56 Doch sie versuchten und reizten Elohim den Höchsten, / Und seine Gebote hielten sie nicht.
| וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו |
57 Sondern wie ihre Väter wichen sie treulos ab, / Versagten wie ein trüglicher Bogen.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה |
58 Sie erzürnten ihn durch ihre Höhn, / Durch ihre Bilder reizten sie ihn.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו |
59 Das hörte Elohim und zürnte: / Er verwarf Israel ganz und gar.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל |
60 Er verließ die Wohnung in Silo, / Das Zelt, das er unter Menschen errichtet.
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם |
61 Er ließ seine Macht gefangennehmen / Und gab seinen Ruhm in des Feindes Hand.
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר |
62 Er gab sein Volk dem Schwerte preis, / Und über sein Erbe zürnte er.
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר |
63 Ihre Jünglinge fraß das Feuer, / Ihren Jungfraun ward kein Hochzeitslied.
| בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו |
64 Ihre Priester fielen durchs Schwert, / Und ihre Witwen weinten nicht.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה |
65 Da erwachte Adonái wie vom Schlaf, / Wie ein Held, dessen Mut der Wein gestärkt.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין |
66 Er schlug seine Feinde zurück, / Tat ihnen ewige Schande an.
| ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו |
67 Josefs Zelt verwarf er zwar, / Und Efraims Stamm erwählte er nicht.
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר |
68 Sondern Judas Stamm erkor er, / Den Zionsberg, den er liebgewonnen.
| ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב |
69 Er baute hochragend sein Heiligtum, / Wie die Erde, die er auf ewig gegründet.
| ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם |
70 Er erwählte sich David, seinen Knecht, / Nahm ihn von den Hürden der Schafe.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן |
71 Von den säugenden Schafen holte er ihn, / Daß er weide Jakob, sein Volk, / Und sein Erbteil Israel.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו |
72 Er weidete sie auch mit lauterm Sinn / Und führte sie klug mit seiner Hand.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם |
