Cantiques 2
1 L’Époux. Je suis la fleur des champs et le lis des vallées.
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים |
2 Comme le lis entre les épines, ainsi est mon amie entre les filles.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות |
3 L’Épouse. Comme le pommier est entre les arbres des forêts; ainsi mon bien-aimé est entre les fils des hommes. À l’ombre de celui que j’avais désiré, je me suis assise; et son fruit est doux à ma bouche.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי |
4 Il m’a introduite dans son cellier à vin: il a ordonné, en moi, la charité.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה |
5 Soutenez-moi avec des fleurs, fortifiez-moi avec des fruits, parce que je languis d’amour.
| סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני |
6 Sa main gauche sera sous ma tête, et sa main droite m’embrassera.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני |
7 L’Époux. Je vous conjure, filles de Jérusalem, par les chevreuils et les cerfs des campagnes, ne dérangez pas et ne réveillez pas la bien-aimée, jusqu’à ce qu’elle-même le veuille.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ |
8 L’Épouse, Voix de mon bien-aimé! le voici qui vient, sautant sur les montagnes, franchissant les collines;
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות |
9 Mon bien-aimé est semblable au chevreuil et au faon des biches: le voici qui se tient derrière notre muraille, regardant par les fenêtres, observant au travers des barreaux.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים |
10 Voilà mon bien-aimé qui parle: Lève-toi, hâte-toi, mon amie, ma colombe, ma toute belle, et viens.
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך |
11 Car déjà l’hiver est passé, la pluie est partie, elle s’est retirée.
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו |
12 Les fleurs ont paru sur notre terre, le temps de tailler la vigne est venu: la voix de la tourterelle a été entendue dans notre terre;
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו |
13 Le figuier a poussé ses figues vertes; les vignes en fleurs ont répandu leur odeur. Lève-toi, mon amie, mon éclatante beauté, et viens;
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך |
14 Ma colombe cachée dans les trous de la pierre, dans le creux du mur d’enclos, montre-moi ta face, que ta voix retentisse à mes oreilles; car ta voix est douce et ta face gracieuse.
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה |
15 Prenez-nous les petits renards qui ravagent les vignes: car notre vigne a fleuri.
| אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר |
16 Mon bien-aimé est à moi et moi à lui, (qui se repaît parmi les lis)
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים |
17 Jusqu’à ce que le jour paraisse et que les ombres s’enfuient. Retourne, sois semblable, mon bien-aimé, au chevreuil et au faon des biches sur les montagnes de Béther.
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר |
