Job 7
1 C’est une milice que la vie de l’homme sur la terre; et ses jours sont comme les jours d’un mercenaire.
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Comme un esclave désire l’ombre, et comme un mercenaire attend la fin de son ouvrage,
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 Ainsi moi aussi j’ai eu des mois vides, et j’ai compté des nuits laborieuses.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Si je m’endors, je dis: Quand me lèverai-je? et de nouveau j’attends le soir, et je suis rempli de douleur jusqu’aux ténèbres.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Ma chair est revêtue de pourriture et d’une sale poussière; ma peau s’est desséchée et contractée.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 Mes jours ont passé plus promptement que la trame n’est coupée par un tisserand; et ils ont été consumés sans aucune espérance.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Souvenez-vous que ma vie est un souffle, et que mon œil ne reviendra pas pour voir le bonheur.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 Le regard de l’homme ne m’apercevra pas; vos yeux se porteront sur moi, mais je ne serai plus.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 Comme un nuage se dissipe et passe, ainsi celui qui descend dans les enfers ne montera pas. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 Il ne reviendra plus dans sa maison, et son lieu ne le connaîtra plus.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 C’est pourquoi moi-même je ne retiendrai pas ma bouche; je parlerai dans la tribulation de mon esprit; je m’entretiendrai avec l’amertume de mon âme.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Est-ce que je suis une mer, ou un monstre marin, pour que vous m’ayez enfermé dans une prison?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 Si je dis: Mon lit me consolera, et je serai soulagé en me parlant sur ma couche,
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 Vous m’épouvanterez par des songes, et par des visions vous m’agiterez d’horreur.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 C’est pour ce motif que mon âme a choisi une destruction violente, et mes os, la mort.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 J’ai perdu toute espérance; je ne saurais vivre davantage: épargnez-moi; car mes jours ne sont rien.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 Qu’est-ce qu’un homme, pour que vous fassiez un si grand cas de lui? ou pourquoi mettez-vous sur lui votre cœur?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 Vous le visitez au point du jour, et aussitôt vous l’éprouvez,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Jusques à quand ne m’épargnerez-vous point, et ne me laisserez-vous pas avaler ma salive?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 J’ai péché, que ferai-je pour vous, ô gardien des hommes? Pourquoi m’avez-vous mis en opposition avec vous, et suis-je à charge à moi-même?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Pourquoi n’ôtez-vous point mon péché, et pourquoi n’enlevez-vous pas mon iniquité? Voilà que maintenant je dormirai dans la poussière, et, si vous me cherchez dès le matin, je ne serai plus.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
