Job 18

1 Alors, répondant, Baldad, le Subite, dit:

ויען בלדד השחי ויאמר

2 Jusques à quand enfui lancerez-vous des paroles? Comprenez auparavant, et ensuite nous parlerons.

עד-אנה תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר

3 Pourquoi sommes-nous considérés comme des animaux stupides, et paraissons-nous méprisables à vos yeux?

מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם

4 Ô toi, qui perds ton âme dans ta fureur, est-ce qu’à cause de toi la terre sera abandonnée, et les rochers seront transportés hors de leur place?

טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק-צור ממקמו

5 La lumière d’un impie ne s’éteindra-t-elle pas, et la flamme de son feu ne sera-t-elle pas sans éclat?

גם אור רשעים ידעך ולא-יגה שביב אשו

6 La lumière se couvrira de ténèbres dans son tabernacle, et la lampe, qui est au-dessus de lui, s’éteindra.

אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך

7 Ses pas fermes seront resserrés; et ses conseils le jetteront dans un précipice.

יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו

8 Car il a engagé ses pieds dans un rets, et il marche dans ses mailles.

כי-שלח ברשת ברגליו ועל-שבכה יתהלך

9 Son pied sera retenu dans un filet, et une soif ardente le tourmentera.

יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים

10 Le piège qu’on lui a tendu est caché dans la terre, et les lacs qu’on lui a préparés sont sur le sentier.

טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב

11 De toutes parts les frayeurs l’épouvanteront, et elles envelopperont ses pieds.

סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו

12 Que sa force soit amoindrie par la faim, et que la disette attaque ses flancs.

יהי-רעב אנו ואיד נכון לצלעו

13 Que la mort la plus cruelle dévore la beauté de sa peau, et qu’elle consume la force de ses bras,

יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות

14 Qu’on arrache de son tabernacle les objets de sa confiance, et que le trépas, comme un roi, le foule aux pieds.

ינתק מאהלו מבטחו ותצעדהו למלך בלהות

15 Qu’ils habitent dans son tabernacle, les compagnons de celui qui n’est plus, et que dans son tabernacle soit répandu du soufre.

תשכון באהלו מבלי-לו יזרה על-נוהו גפרית

16 Que sous la terre ses racines se dessèchent, et qu’au-dessus soit détruite sa moisson.

מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו

17 Que sa mémoire disparaisse de la terre, et que son nom ne soit point célébré dans les places publiques.

זכרו-אבד מני-ארץ ולא-שם לו על-פני-חוץ

18 Il le chassera de la lumière dans les ténèbres, et il le transportera hors de l’univers.

יהדפהו מאור אל-חשך ומתבל ינדהו

19 Il n’aura ni postérité, ni famille dans son peuple, ni aucun reste de lui dans ses propres contrées.

לא נין לו ולא-נכד בעמו ואין שריד במגוריו

20 Les derniers s’étonneront de son jour fatal, et quant aux premiers, l’horreur les saisira.

על-יומו נשמו אחרנים וקדמנים אחזו שער

21 Tels sont les tabernacles d’un méchant, et tel le terme de celui qui ignore Dieu.

אך-אלה משכנות עול וזה מקום לא-ידע-אל