Job 29

1 Et Job continuant à parler en discours relevés, dit:

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

2 O! qui me rendra les mois de jadis, et les jours, où Dieu me gardait,

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

3 où, sa lampe brillant au-dessus de ma tête, à sa clarté je perçais les ténèbres;

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

4 où j'étais au temps de mon automne; quand Dieu avec sa cour veillait sur ma tente;

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

5 quand le Tout-puissant était encore avec moi, qu'autour de moi j'avais mes enfants;

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

6 quand mes pieds baignaient dans le lait, et que le rocher me versait des ruisseaux d'huile;

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

7 quand je me rendais à la Porte dans la ville, et que je mettais mon siège dans la Place?

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

8 A mon aspect les jeunes se tiraient en arrière, et les vieux se levaient, et demeuraient debout;

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

9 les princes s'arrêtaient en parlant, et mettaient leur main sur leur bouche;

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

10 la voix des nobles restait muette, et leur langue, collée à leur palais.

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

11 Car, sur ma renommée, on me disait heureux, et à ma vue, on me donnait des éloges.

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

12 C'est que je sauvais le pauvre gémissant, et l'orphelin qui était sans aide;

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

13 l'homme qui périssait, avait à me bénir, et je mettais la joie dans le cœur de la veuve;

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

14 je prenais la justice pour mon vêtement, et elle me prenait pour son vêtement; mon équité m'était comme un manteau et un turban;

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

15 je servais d'œil à l'aveugle, et de pieds au boiteux;

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

16 j'étais un père pour le pauvre, et je connaissais de la cause de l'inconnu,

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

17 et je brisais la mâchoire du méchant, et d'entre ses dents lui arrachais sa proie.

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

18 Aussi je me disais: Je mourrai avec mon aire, et comme le Phénix, je prolongerai mes jours;

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

19 ma racine sera exposée aux eaux, et la rosée passera la nuit sur mes branches;

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

20 ma gloire me restera toujours jeune, et mon arc en ma main prendra force nouvelle.

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

21 Ils m'écoutaient avec attente, et à mon avis ils se taisaient;

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

22 après moi ils ne prenaient plus la parole, et sur eux mon discours s'épanchait.

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

23 Ils m'attendaient, comme on attend la rosée, et leur bouche s'ouvrait, comme pour recevoir une pluie du printemps.

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

24 Je leur souriais, quand ils perdaient courage; et ils ne pouvaient m'ôter la sérénité de mon front.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

25 Si je prenais mon chemin vers eux, j'y avais la place d'un chef, et j'étais assis comme un roi, au milieu de la foule, comme un consolateur, parmi les affligés.

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃