Job 19
1 Et Job répondit et dit:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Jusques à quand affligerez-vous mon cœur, et me briserez-vous par vos discours?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 Dix fois déjà vous m'avez humilié; n'aurez-vous point honte de me maltraiter?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 Si vraiment j'ai failli, c'est à moi qu'en reste la faute.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 Est-ce bien envers moi que vous le prenez haut? Est-ce moi que vous déclarez coupable de ma honte?
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 Comprenez donc que c'est Dieu qui m'abat, et m'enserre dans son filet.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Voici, je crie à la violence, et ne suis pas écouté! je demande du secours, et n'obtiens pas justice!
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 Il a barré ma route pour que je ne puisse passer, et Il a mis l'obscurité sur mon sentier:
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 Il m'a dépouillé de ma gloire, et a enlevé la couronne de ma tête;
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 Il m'a miné de toutes parts, et c'en est fait de moi! et Il a arraché, comme un arbre, mon espoir,
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 et Il a allumé contre moi sa colère, et m'a envisagé comme son ennemi.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 Ensemble ses bataillons se sont avancés, et ils ont élevé leur chaussée pour m'atteindre, et se sont campés autour de ma tente.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 Il a éloigné mes frères de moi, et mes intimes ne sont plus pour moi que des étrangers;
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 mes proches se retirent, et mes connaissances m'oublient;
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 les gens de ma maison et mes servantes me considèrent comme un étranger,
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 je ne suis plus pour eux qu'un inconnu. J'appelle mon serviteur, et il ne répond point; de ma bouche il faut que je le prie.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 Mon humeur est importune à ma femme, et je dégoûte les fils de mon sang.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Des enfants mêmes me méprisent: tenté-je de me lever, ils me tiennent des propos!
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 Je suis l'aversion des hommes de ma société, et ceux que j'aimais, se tournent contre moi.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 Mes os sont collés à ma peau et à ma chair, et j'échappe à peine avec la peau de mes dents.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Ayez, ayez pitié de moi, vous au moins, mes amis! car c'est la main de Dieu qui m'a frappé.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Pourquoi me poursuivez-vous, comme Dieu? et êtes-vous insatiables de ma chair?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 Ah! si mes paroles pouvaient être écrites, et consignées dans un livre!
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 Si, avec le burin de fer et le plomb, on pouvait pour toujours les incruster sur le roc!
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 Pour moi, je sais que mon Sauveur est vivant, et qu'il demeurera le dernier sur la terre;
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 et, quand après ma peau ce [reste] aura été détruit, même sans chair je verrai Dieu;
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 oui! moi, je le verrai à moi propice, mes yeux le verront, et non ceux d'un autre: mon cœur en languit dans mon sein!
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 Oui, alors vous direz: Pourquoi le poursuivions-nous, et trouvions-nous en lui une racine de débats?
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 Redoutez l'épée pour vous, car la fureur est un crime puni par l'épée… C'est afin que vous sachiez qu'il y a un jugement.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
