Cantiques 2
1 Je suis la rose de Saron et le lis des vallées.
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃ |
2 Comme le lis au milieu des épines, telle est ma bien-aimée parmi les jeunes filles.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃ |
3 Comme le pommier au milieu des arbres de la forêt, tel est mon bien-aimé parmi les jeunes hommes; j'ai désiré son ombrage, et m'y suis assise, et son fruit a été doux à mon palais.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃ |
4 Il m'a mené dans la salle du festin, et l'étendard qu'il lève sur moi, porte: AMOUR.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃ |
5 Ranimez-moi avec du raisin; fortifiez-moi avec des pommes, car je me pâme d'amour.
| סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃ |
6 Que sa main gauche soit sous ma tête, et que sa droite m'embrasse!
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃ |
7 Filles de Jérusalem, je vous adjure par les gazelles et les biches des champs, ne réveillez pas, ne réveillez pas celle que j'aime, avant qu'elle le veuille.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃ |
8 C'est ici la voix de mon bien-aimé; le voici qui vient, sautant sur les montagnes, et bondissant sur les coteaux.
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃ |
9 Mon bien-aimé est semblable à la gazelle, ou au faon des biches; le voilà qui se tient derrière notre muraille; il regarde par les fenêtres, il s'avance par les treillis.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃ |
10 Mon bien-aimé parle et me dit: Lève-toi, ma bien-aimée, ma belle, et viens!
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃ |
11 Car voici, l'hiver est passé, la pluie a cessé, elle s'en est allée;
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃ |
12 Les fleurs paraissent sur la terre, le temps des chansons est venu, et la voix de la tourterelle se fait entendre dans nos campagnes.
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃ |
13 Le figuier a poussé ses premières figues, et les vignes ont des grappes et exhalent leur odeur. Lève-toi, ma bien-aimée, ma belle, et viens!
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃ |
14 Ma colombe, qui te tiens dans les fentes du rocher, qui te caches dans les lieux escarpés, fais-moi voir ton regard, et fais-moi entendre ta voix; car ta voix est douce, et ton regard est gracieux.
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃ |
15 Prenez-nous les renards, les petits renards, qui gâtent les vignes, depuis que nos vignes ont des grappes.
| אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃ |
16 Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui; il paît son troupeau parmi les lis.
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃ |
17 Avant que le vent du jour souffle, et que les ombres fuient, reviens, mon bien-aimé, comme la gazelle, ou le faon des biches, sur les montagnes qui nous séparent.
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃ |
