Job 9
1 Et Job prit la parole, et dit:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Certainement, je sais qu'il en est ainsi; et comment l'homme serait-il juste devant Dieu?
| אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃ |
3 S'il veut plaider avec lui, il ne lui répondra pas une fois sur mille.
| אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃ |
4 Il est habile en son intelligence, et puissant en sa force: qui lui a résisté et s'en est bien trouvé?
| חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃ |
5 Il transporte les montagnes, et elles ne le savent pas; il les bouleverse en sa fureur;
| המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃ |
6 Il fait trembler la terre sur sa base, et ses colonnes sont ébranlées.
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃ |
7 Il parle au soleil, et le soleil ne se lève pas; et il met un sceau sur les étoiles.
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃ |
8 Seul, il étend les cieux, et il marche sur les hauteurs de la mer.
| נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃ |
9 Il a créé la grande Ourse, l'Orion, et la Pléiade, et les régions cachées du midi.
| עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃ |
10 Il fait de grandes choses qu'on ne peut sonder, de merveilleuses choses qu'on ne peut compter.
| עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃ |
11 Voici, il passe près de moi, et je ne le vois pas; il passe encore, et je ne l'aperçois pas.
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃ |
12 S'il ravit, qui le lui fera rendre? Qui lui dira: Que fais-tu?
| הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃ |
13 Dieu ne revient pas sur sa colère; sous lui sont abattus les plus puissants rebelles.
| אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃ |
14 Combien moins lui pourrais-je répondre, moi, et choisir mes paroles pour lui parler!
| אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃ |
15 Quand j'aurais raison, je ne lui répondrais pas; je demanderais grâce à mon juge!
| אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃ |
16 Si je le citais, et qu'il me répondît, je ne croirais pas qu'il voulût écouter ma voix,
| אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃ |
17 Lui qui fond sur moi dans une tempête, et qui multiplie mes plaies sans motif.
| אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃ |
18 Il ne me permet point de reprendre haleine; il me rassasie d'amertume.
| לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃ |
19 S'il est question de force, il dit: “Me voilà! “S'il est question de droit: “Qui m'assigne? “
| אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃ |
20 Quand même je serais juste, ma bouche me condamnerait; je serais innocent, qu'elle me déclarerait coupable.
| אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃ |
21 Je suis innocent. Je ne me soucie pas de vivre, je ne fais aucun cas de ma vie.
| תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃ |
22 Tout se vaut! C'est pourquoi j'ai dit: Il détruit l'innocent comme l'impie.
| אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃ |
23 Quand un fléau soudain répand la mort, il se rit des épreuves des innocents.
| אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃ |
24 La terre est livrée aux mains des méchants; il couvre les yeux de ceux qui la jugent. Si ce n'est lui, qui est-ce donc
| ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃ |
25 Mes jours ont été plus légers qu'un courrier; ils se sont enfuis, sans voir le bonheur;
| וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃ |
26 Ils ont glissé comme des barques de roseaux, comme l'aigle qui fond sur sa proie.
| חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃ |
27 Si je dis: Je veux oublier ma plainte, quitter mon air triste, et reprendre ma sérénité,
| אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃ |
28 Je suis effrayé de toutes mes douleurs: je sais que tu ne me jugeras pas innocent.
| יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃ |
29 Moi, je suis condamné, pourquoi me fatiguer en vain?
| אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃ |
30 Quand je me laverais dans la neige, quand je purifierais mes mains dans la potasse,
| אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃ |
31 Tu me plongerais dans le fossé, et mes vêtements m'auraient en horreur.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃ |
32 Car il n'est pas un homme comme moi pour que je lui réponde, pour que nous allions ensemble en justice.
| כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃ |
33 Il n'y a pas d'arbitre entre nous, qui pose sa main sur nous deux.
| לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃ |
34 Qu'il ôte sa verge de dessus moi, et que ses terreurs ne me troublent plus!
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃ |
35 Alors je lui parlerai sans crainte; car, dans l'état où je me trouve, je ne suis plus à moi.
| אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃ |
