< Job 29 >

1 Job continua son discours sentencieux, et dit:
ויסף איוב שאת משלו ויאמר
2 Oh! que ne suis-je comme aux mois d'autrefois, comme au jour où Dieu me gardait,
מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני
3 Quand son flambeau luisait sur ma tête, quand je marchais à sa lumière dans les ténèbres;
בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך
4 Comme aux jours de mon automne, quand l'amitié de Dieu veillait sur ma tente;
כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי
5 Quand le Tout-Puissant était encore avec moi, et que mes jeunes gens m'entouraient;
בעוד שדי עמדי סביבותי נערי
6 Quand je lavais mes pieds dans le lait, et que le rocher se fondait près de moi en torrent d'huile!
ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן
7 Quand je sortais pour me rendre à la porte de la ville, et que je me faisais préparer un siège dans la place publique,
בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי
8 Les jeunes gens, me voyant, se retiraient; les vieillards se levaient et se tenaient debout.
ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו
9 Des princes s'arrêtaient de parler, et mettaient la main sur leur bouche.
שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם
10 La voix des chefs s'éteignait, et leur langue s'attachait à leur palais.
קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה
11 Car l'oreille qui m'entendait me proclamait heureux, et l'œil qui me voyait me rendait témoignage.
כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני
12 Car je délivrais l'affligé qui criait, et l'orphelin qui n'avait personne pour le secourir.
כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו
13 La bénédiction de celui qui s'en allait périr venait sur moi, et je faisais chanter de joie le cœur de la veuve.
ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן
14 Je me revêtais de la justice, et elle se revêtait de moi. Mon équité était mon manteau et ma tiare.
צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי
15 J'étais les yeux de l'aveugle, et les pieds du boiteux.
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני
16 J'étais le père des pauvres, et j'étudiais à fond la cause de l'inconnu.
אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו
17 Je brisais les mâchoires de l'injuste, et j'arrachais la proie d'entre ses dents.
ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף
18 Et je disais: Je mourrai avec mon nid, et je multiplierai mes jours comme le phénix.
ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים
19 Ma racine sera exposée à l'eau, et la rosée passera la nuit dans mes branches.
שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי
20 Ma gloire se renouvellera en moi, et mon arc se renforcera dans ma main.
כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף
21 On m'écoutait, on attendait et on se taisait, jusqu'à ce que j'eusse donné mon avis.
לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי
22 Après que j'avais parlé, on ne répliquait pas, et ma parole découlait goutte à goutte sur eux.
אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי
23 Ils m'attendaient comme la pluie, et ils ouvraient leur bouche comme pour une ondée tardive.
ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש
24 Je souriais quand ils étaient désespérés; et ils n'altéraient pas la sérénité de mon visage.
אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון
25 J'aimais à aller avec eux, et je m'asseyais à leur tête; je siégeais comme un roi au milieu de ses gardes, comme un consolateur au milieu des affligés.
אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם

< Job 29 >