Job 17
1 Mon souffle se perd; mes jours s'éteignent; le tombeau m'attend!
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי |
2 Certes, je suis entouré de railleurs, et mon œil veille toute la nuit au milieu de leurs insultes.
| אם-לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני |
3 Dépose un gage, sois ma caution auprès de toi-même; car qui voudrait répondre pour moi?
| שימה-נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע |
4 Tu as fermé leur cœur à l'intelligence; c'est pourquoi tu ne les feras pas triompher.
| כי-לבם צפנת משכל על-כן לא תרמם |
5 Tel livre ses amis au pillage, dont les enfants auront les yeux consumés.
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה |
6 On a fait de moi la fable des peuples, un être à qui l'on crache au visage.
| והציגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה |
7 Et mon œil s'est consumé de chagrin, et tous mes membres sont comme une ombre.
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם |
8 Les hommes droits en sont consternés, et l'innocent est irrité contre l'impie.
| ישמו ישרים על-זאת ונקי על-חנף יתערר |
9 Le juste néanmoins persévère dans sa voie, et celui dont les mains sont pures redouble de constance.
| ויאחז צדיק דרכו וטהר-ידים יסיף אמץ |
10 Mais, pour vous tous, allons, recommencez! Je ne trouverai pas un sage parmi vous.
| ואולם--כלם תשבו ובאו נא ולא-אמצא בכם חכם |
11 Mes jours sont passés; mes desseins, chers à mon cœur, sont renversés.
| ימי עברו זמתי נתקו-- מורשי לבבי |
12 Ils changent la nuit en jour; ils disent la lumière proche, en face des ténèbres!
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני-חשך |
13 Quand je n'attends plus pour demeure que le Sépulcre, quand j'étends ma couche dans les ténèbres, (Sheol h7585)
| אם-אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי (Sheol h7585) |
14 Quand je crie au tombeau: Tu es mon père! et aux vers: Vous êtes ma mère et ma sœur!
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה |
15 Où est donc mon espérance? Et mon espérance, qui pourrait la voir?
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה |
