Job 7
1 N'y a-t-il pas un temps de guerre limité à l'homme sur la terre? et ses jours ne sont-ils pas comme les jours d'un mercenaire?
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ |
2 Comme le serviteur soupire après l'ombre, et comme l'ouvrier attend son salaire;
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ |
3 Ainsi il m'a été donné pour mon partage des mois qui ne m'apportent rien; et il m'a été assigné des nuits de travail.
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ |
4 Si je suis couché, je dis, quand me lèverai-je? et quand est-ce que la nuit aura achevé sa mesure? et je suis plein d'inquiétudes jusqu'au point du jour.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ |
5 Ma chair est couverte de vers et de monceaux de poussière; ma peau se crevasse, et se dissout.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ |
6 Mes jours ont passé plus légèrement que la navette d'un tisserand, et ils se consument sans espérance.
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ |
7 Souviens-toi, [ô Eternel!] que ma vie n'est qu'un vent, et que mon œil ne reviendra plus voir le bien.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ |
8 L'œil de ceux qui me regardent ne me verra plus; tes yeux seront sur moi, et je ne serai plus.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ |
9 [Comme] la nuée se dissipe et s'en va, ainsi celui qui descend au sépulcre ne remontera plus. (Sheol h7585)
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) |
10 Il ne reviendra plus en sa maison, et son lieu ne le reconnaîtra plus.
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ |
11 C'est pourquoi je ne retiendrai point ma bouche, je parlerai dans l'angoisse de mon esprit, je discourrai dans l'amertume de mon âme.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ |
12 Suis-je une mer, ou une baleine, que tu mettes des gardes autour de moi?
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ |
13 Quand je dis: Mon lit me soulagera; le repos diminuera quelque chose de ma plainte;
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ |
14 Alors tu m'étonnes par des songes, et tu me troubles par des visions.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ |
15 C'est pourquoi je choisirais d'être étranglé, et de mourir, plutôt que [de conserver] mes os.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ |
16 Je suis ennuyé [de la vie, aussi] ne vivrai-je pas toujours. Retire-toi de moi, car mes jours ne sont que vanité.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ |
17 Qu'est-ce que de l'homme [mortel] que tu le regardes comme quelque chose de grand? et que tu l'affectionnes?
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ |
18 Et que tu le visites chaque matin; que tu l'éprouves à tout moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ |
19 Jusqu'à quand ne te retireras-tu point de moi? Ne me permettras-tu point d'avaler ma salive?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ |
20 J'ai péché; que te ferai-je, Conservateur des hommes? pourquoi m'as-tu mis pour t'être en butte; et pourquoi suis-je à charge à moi-même?
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ |
21 Et pourquoi n'ôtes-tu point mon péché, et ne fais-tu point passer mon iniquité? car bientôt je dormirai dans la poussière; et si tu me cherches [le matin], je ne [serai] plus.
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ |
