Ecclésiaste 3
1 A toute chose sa saison, et à toute affaire sous les cieux, son temps.
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃ |
2 Il y a un temps de naître, et un temps de mourir; un temps de planter, et un temps d'arracher ce qui est planté;
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ |
3 Un temps de tuer, et un temps de guérir; un temps de démolir, et un temps de bâtir;
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ |
4 Un temps de pleurer, et un temps de rire; un temps de lamenter, et un temps de sauter [de joie];
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ |
5 Un temps de jeter des pierres, et un temps de les ramasser; un temps d'embrasser, et un temps de s'éloigner des embrassements;
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ |
6 Un temps de chercher, et un temps de laisser perdre; un temps de garder, et un temps de rejeter;
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ |
7 Un temps de déchirer, et un temps de coudre; un temps de se taire, et un temps de parler;
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ |
8 Un temps d'aimer, et un temps de haïr; un temps de guerre, et un temps de paix.
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ |
9 Quel avantage a celui qui travaille, de ce en quoi il se travaille?
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃ |
10 J'ai considéré cette occupation que Dieu a donnée aux hommes pour s'y appliquer.
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ |
11 Il a fait que toutes choses sont belles en leur temps; aussi a-t-il mis le monde en leur cœur, sans toutefois que l'homme puisse comprendre d'un bout à l'autre l'œuvre que Dieu a faite.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃ |
12 C'est pourquoi j'ai connu qu'il n'y a rien de meilleur aux hommes, que de se réjouir, et de bien faire pendant leur vie.
| ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ |
13 Et même, que chacun mange et boive, et qu'il jouisse du bien de tout son travail, c'est un don de Dieu.
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃ |
14 J'ai connu que quoi que Dieu fasse, c'est toujours lui-même, on ne saurait qu'y ajouter, ni qu'en diminuer; et Dieu le fait afin qu'on le craigne.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ |
15 Ce qui a été, est maintenant; et ce qui doit être, a déjà été; et Dieu rappelle ce qui est passé.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃ |
16 J'ai encore vu sous le soleil, qu'au lieu établi pour juger, il y a de la méchanceté; et qu'au lieu établi pour faire justice, il y a aussi de la méchanceté.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ |
17 [Et] j'ai dit en mon cœur: Dieu jugera le juste et l'injuste; car il y a là un temps pour toute chose, et sur toute œuvre.
| אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃ |
18 J'ai pensé en mon cœur sur l'état des hommes, que Dieu les en éclaircirait, et qu'ils verraient qu'ils ne sont que des bêtes.
| אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃ |
19 Car l'accident qui arrive aux hommes, et l'accident qui arrive aux bêtes est un même accident: telle qu'est la mort de l'un, telle est la mort de l'autre; et ils ont tous un même souffle, et l'homme n'a point d'avantage sur la bête; car tout est vanité.
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃ |
20 Tout va en un même lieu; tout a été fait de la poudre, et tout retourne en la poudre.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃ |
21 Qui est-ce qui connaît que le souffle des hommes monte en haut, et que le souffle de la bête descend en bas en terre?
| מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ |
22 J'ai donc connu qu'il n'y a rien de meilleur à l'homme que de se réjouir en ce qu'il fait; parce que c'est là sa portion; car qui est-ce qui le ramènera pour voir ce qui sera après lui?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃ |
