Job 6
1 Job prit la parole et dit:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Oh! S’il était possible de peser ma douleur, Et si toutes mes calamités étaient sur la balance,
| לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃ |
3 Elles seraient plus pesantes que le sable de la mer; Voilà pourquoi mes paroles vont jusqu’à la folie!
| כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃ |
4 Car les flèches du Tout-Puissant m’ont percé, Et mon âme en suce le venin; Les terreurs de Dieu se rangent en bataille contre moi.
| כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃ |
5 L’âne sauvage crie-t-il auprès de l’herbe tendre? Le bœuf mugit-il auprès de son fourrage?
| הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃ |
6 Peut-on manger ce qui est fade et sans sel? Y a-t-il de la saveur dans le blanc d’un œuf?
| היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃ |
7 Ce que je voudrais ne pas toucher, C’est là ma nourriture, si dégoûtante soit-elle!
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃ |
8 Puisse mon vœu s’accomplir, Et Dieu veuille réaliser mon espérance!
| מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃ |
9 Qu’il plaise à Dieu de m’écraser, Qu’il étende sa main et qu’il m’achève!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃ |
10 Il me restera du moins une consolation, Une joie dans les maux dont il m’accable: Jamais je n’ai transgressé les ordres du Saint.
| ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃ |
11 Pourquoi espérer quand je n’ai plus de force? Pourquoi attendre quand ma fin est certaine?
| מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃ |
12 Ma force est-elle une force de pierre? Mon corps est-il d’airain?
| אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃ |
13 Ne suis-je pas sans ressource, Et le salut n’est-il pas loin de moi?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃ |
14 Celui qui souffre a droit à la compassion de son ami, Même quand il abandonnerait la crainte du Tout-Puissant.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃ |
15 Mes frères sont perfides comme un torrent, Comme le lit des torrents qui disparaissent.
| אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃ |
16 Les glaçons en troublent le cours, La neige s’y précipite;
| הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃ |
17 Viennent les chaleurs, et ils tarissent, Les feux du soleil, et leur lit demeure à sec.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃ |
18 Les caravanes se détournent de leur chemin, S’enfoncent dans le désert, et périssent.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃ |
19 Les caravanes de Théma fixent le regard, Les voyageurs de Séba sont pleins d’espoir;
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃ |
20 Ils sont honteux d’avoir eu confiance, Ils restent confondus quand ils arrivent.
| בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃ |
21 Ainsi, vous êtes comme si vous n’existiez pas; Vous voyez mon angoisse, et vous en avez horreur!
| כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃ |
22 Vous ai-je dit: Donnez-moi quelque chose, Faites en ma faveur des présents avec vos biens,
| הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃ |
23 Délivrez-moi de la main de l’ennemi, Rachetez-moi de la main des méchants?
| ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃ |
24 Instruisez-moi, et je me tairai; Faites-moi comprendre en quoi j’ai péché.
| הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃ |
25 Que les paroles vraies sont persuasives! Mais que prouvent vos remontrances?
| מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃ |
26 Voulez-vous donc blâmer ce que j’ai dit, Et ne voir que du vent dans les discours d’un désespéré?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃ |
27 Vous accablez un orphelin, Vous persécutez votre ami.
| אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃ |
28 Regardez-moi, je vous prie! Vous mentirais-je en face?
| ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃ |
29 Revenez, ne soyez pas injustes; Revenez, et reconnaissez mon innocence.
| שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃ |
30 Y a-t-il de l’iniquité sur ma langue, Et ma bouche ne discerne-t-elle pas le mal?
| היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃ |
