Job 19
1 Job prit la parole et dit:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Jusques à quand affligerez-vous mon âme, Et m’écraserez-vous de vos discours?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 Voilà dix fois que vous m’outragez; N’avez-vous pas honte de m’étourdir ainsi?
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 Si réellement j’ai péché, Seul j’en suis responsable.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 Pensez-vous me traiter avec hauteur? Pensez-vous démontrer que je suis coupable?
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 Sachez alors que c’est Dieu qui me poursuit, Et qui m’enveloppe de son filet.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Voici, je crie à la violence, et nul ne répond; J’implore justice, et point de justice!
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 Il m’a fermé toute issue, et je ne puis passer; Il a répandu des ténèbres sur mes sentiers.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 Il m’a dépouillé de ma gloire, Il a enlevé la couronne de ma tête.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 Il m’a brisé de toutes parts, et je m’en vais; Il a arraché mon espérance comme un arbre.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 Il s’est enflammé de colère contre moi, Il m’a traité comme l’un de ses ennemis.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 Ses troupes se sont de concert mises en marche, Elles se sont frayées leur chemin jusqu’à moi, Elles ont campé autour de ma tente.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 Il a éloigné de moi mes frères, Et mes amis se sont détournés de moi;
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 Je suis abandonné de mes proches, Je suis oublié de mes intimes.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 Je suis un étranger pour mes serviteurs et mes servantes, Je ne suis plus à leurs yeux qu’un inconnu.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 J’appelle mon serviteur, et il ne répond pas; Je le supplie de ma bouche, et c’est en vain.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 Mon humeur est à charge à ma femme, Et ma plainte aux fils de mes entrailles.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Je suis méprisé même par des enfants; Si je me lève, je reçois leurs insultes.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 Ceux que j’avais pour confidents m’ont en horreur, Ceux que j’aimais se sont tournés contre moi.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 Mes os sont attachés à ma peau et à ma chair; Il ne me reste que la peau des dents.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Ayez pitié, ayez pitié de moi, vous, mes amis! Car la main de Dieu m’a frappé.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Pourquoi me poursuivre comme Dieu me poursuit? Pourquoi vous montrer insatiables de ma chair?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 Oh! Je voudrais que mes paroles fussent écrites, Qu’elles fussent écrites dans un livre;
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 Je voudrais qu’avec un burin de fer et avec du plomb Elles fussent pour toujours gravées dans le roc…
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 Mais je sais que mon rédempteur est vivant, Et qu’il se lèvera le dernier sur la terre.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 Quand ma peau sera détruite, il se lèvera; Quand je n’aurai plus de chair, je verrai Dieu.
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 Je le verrai, et il me sera favorable; Mes yeux le verront, et non ceux d’un autre; Mon âme languit d’attente au-dedans de moi.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 Vous direz alors: Pourquoi le poursuivions-nous? Car la justice de ma cause sera reconnue.
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 Craignez pour vous le glaive: Les châtiments par le glaive sont terribles! Et sachez qu’il y a un jugement.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
