Isaïe 32
1 Alors le roi régnera selon la justice, Et les princes gouverneront avec droiture.
| הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו׃ |
2 Chacun sera comme un abri contre le vent, Et un refuge contre la tempête, Comme des courants d’eau dans un lieu desséché, Comme l’ombre d’un grand rocher dans une terre altérée.
| והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃ |
3 Les yeux de ceux qui voient ne seront plus bouchés, Et les oreilles de ceux qui entendent seront attentives.
| ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃ |
4 Le cœur des hommes légers sera intelligent pour comprendre, Et la langue de ceux qui balbutient parlera vite et nettement.
| ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃ |
5 On ne donnera plus à l’insensé le nom de noble, Ni au fourbe celui de magnanime.
| לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃ |
6 Car l’insensé profère des folies, Et son cœur s’adonne au mal, Pour commettre l’impiété, Et dire des faussetés contre l’Éternel, Pour laisser à vide l’âme de celui qui a faim, Et enlever le breuvage de celui qui a soif.
| כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃ |
7 Les armes du fourbe sont pernicieuses; Il forme de coupables desseins, Pour perdre les malheureux par des paroles mensongères, Même quand la cause du pauvre est juste.
| וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט׃ |
8 Mais celui qui est noble forme de nobles desseins, Et il persévère dans ses nobles desseins.
| ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃ |
9 Femmes insouciantes, Levez-vous, écoutez ma voix! Filles indolentes, Prêtez l’oreille à ma parole!
| נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃ |
10 Dans un an et quelques jours, Vous tremblerez, indolentes; Car c’en est fait de la vendange, La récolte n’arrivera pas.
| ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃ |
11 Soyez dans l’effroi, insouciantes! Tremblez, indolentes! Déshabillez-vous, mettez-vous à nu Et ceignez vos reins!
| חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים׃ |
12 On se frappe le sein, Au souvenir de la beauté des champs Et de la fécondité des vignes.
| על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃ |
13 Sur la terre de mon peuple Croissent les épines et les ronces, Même dans toutes les maisons de plaisance De la cité joyeuse.
| על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃ |
14 Le palais est abandonné, La ville bruyante est délaissée; La colline et la tour serviront à jamais de cavernes; Les ânes sauvages y joueront, les troupeaux y paîtront,
| כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים׃ |
15 Jusqu’à ce que l’esprit soit répandu d’en haut sur nous, Et que le désert se change en verger, Et que le verger soit considéré comme une forêt.
| עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב׃ |
16 Alors la droiture habitera dans le désert, Et la justice aura sa demeure dans le verger.
| ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃ |
17 L’œuvre de la justice sera la paix, Et le fruit de la justice le repos et la sécurité pour toujours.
| והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם׃ |
18 Mon peuple demeurera dans le séjour de la paix, Dans des habitations sûres, Dans des asiles tranquilles.
| וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃ |
19 Mais la forêt sera précipitée sous la grêle, Et la ville profondément abaissée.
| וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃ |
20 Heureux vous qui partout semez le long des eaux, Et qui laissez sans entraves le pied du bœuf et de l’âne!
| אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃ |
