Psaumes 137

1 Sur les rives des fleuves de Babylone, là nous nous assîmes, et nous pleurâmes au souvenir de Sion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 Aux saules qui les bordent, nous suspendîmes nos harpes;

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 car là nos maîtres nous demandaient des hymnes, nos oppresseurs des chants de joie. "Chantez-nous disaient-ils, un des cantiques de Sion!"

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Comment chanterions-nous l’hymne de l’Eternel en terre étrangère?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Si je t’oublie jamais, Jérusalem, que ma droite me refuse son service!

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Que ma langue s’attache à mon palais, si je ne me souviens toujours de toi, si je ne place Jérusalem au sommet de toutes mes joies!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 Souviens-toi, Seigneur, pour la perte des fils d’Edom, du jour fatal de Jérusalem, où ils disaient: "Démolissez-la, démolissez-la, jusqu’en ses fondements!"

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Fille de Babel, vouée à la ruine, heureux qui te rendra le mal que tu nous as fait!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Heureux qui saisira tes petits et les brisera contre le rocher!

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃