Isaïe 2
1 Révélation que reçut Isaïe, fils d’Amoç, sur Juda et Jérusalem:
| הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם |
2 Il arrivera, à la fin des temps, que la montagne de la maison du Seigneur sera affermie sur la cime des montagnes et se dressera au-dessus des collines, et toutes les nations y afflueront.
| והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים |
3 Et nombre de peuples iront en disant: "Or çà, gravissons la montagne de l’Eternel pour gagner la maison du Dieu de Jacob, afin qu’il nous enseigne ses voies et que nous puissions suivre ses sentiers, car c’est de Sion que sort la doctrine et de Jérusalem la parole du Seigneur."
| והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם |
4 Il sera un arbitre entre les nations et le précepteur de peuples nombreux; ceux-ci alors de leurs glaives forgeront des socs de charrue et de leurs lances des serpettes; un peuple ne tirera plus l’épée contre un autre peuple, et on n’apprendra plus l’art des combats.
| ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות--לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה |
5 Maison de Jacob, allons, marchons à la lumière de l’Eternel.
| בית יעקב--לכו ונלכה באור יהוה |
6 Certes, tu avais délaissé ton peuple, la maison de Jacob, car ils étaient envahis de superstitions venues de l’Orient, de pratiques de sorcellerie comme les Philistins, ils se complaisaient aux produits des étrangers.
| כי נטשתה עמך בית יעקב--כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו |
7 Leur pays est gorgé d’argent et d’or, point de limites à leurs trésors; il abonde en chevaux, et ses chars ne se comptent point.
| ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו |
8 Leur pays est rempli aussi d’idoles, ils se prosternent devant l’œuvre de leurs mains, devant les créations de leurs doigts.
| ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו |
9 Toute personne s’est abaissée, tout homme s’est dégradé: tu ne peux leur pardonner.
| וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם |
10 Qu’on se retire dans les rochers, qu’on cherche un abri dans la poussière, devant la terreur qu’inspire Dieu et l’éclat de sa majesté!
| בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו |
11 Les yeux hautains seront abaissés, l’orgueil humain sera humilié: Dieu seul sera grand en ce jour.
| עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא |
12 Oui, l’Eternel-Cebaot fixera un jour contre l’orgueilleux et le superbe, contre quiconque s’élève: ils seront abaissés;
| כי יום ליהוה צבאות על כל גאה--ורם ועל כל נשא ושפל |
13 contre tous les cèdres élancés et majestueux du Liban et les chênes du Basan;
| ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן |
14 contre toutes les hautes montagnes et les collines altières;
| ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות |
15 contre les tours élevées et les remparts puissants;
| ועל כל מגדל גבה ועל כל חומה בצורה |
16 et contre les navires de Tarsis et les édifices somptueux.
| ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה |
17 L’Orgueil des hommes sera humilié, leur arrogance sera abattue; seul l’Eternel sera grand en ce jour.
| ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא |
18 Quant aux idoles, elles s’évanouiront toutes.
| והאלילים כליל יחלף |
19 On se réfugiera alors dans les cavités des rochers et dans les grottes souterraines devant la terreur répandue par l’Eternel et l’éclat de sa majesté, quand il se lèvera pour épouvanter la terre.
| ובאו במערות צרים ובמחלות עפר--מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ |
20 En ce jour, ils jetteront aux taupes et aux chauves-souris leurs idoles d’argent et d’or, qu’ils avaient fabriquées pour leur rendre hommage,
| ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו--אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים |
21 et ils iront dans le creux des rochers, dans les crevasses des côtes pierreuses, terrifiés par la crainte de l’Eternel et l’éclat de sa majesté, quand il se lèvera pour épouvanter la terre.
| לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים--מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ |
22 Cessez de vous appuyer sur l’homme, dont la vie n’est qu’un souffle. Quelle peut être sa valeur?
| חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא |
