Ézéchiel 19

1 Or toi, entonne une complainte sur les princes d’Israël:

ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל׃

2 Tu diras: Comme ta mère était une lionne, accroupie parmi des lions! Au milieu des lionceaux elle élevait ses petits.

ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה׃

3 Elle donna la primauté à un de ses petits; il devint un lionceau; Il apprit à déchirer la proie, il dévora des hommes.

ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

4 Les nations connurent sa renommée: il fut pris dans leurs fosses, et ils l’amenèrent au moyen de crochets au pays d’Egypte.

וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים׃

5 Lorsqu’elle vit son espoir évanoui, perdu, elle prit un autre de ses petits, elle en fit un lionceau.

ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו׃

6 Il circula au milieu des lions, devint un jeune lion; il apprit à déchirer la proie, dévora des hommes.

ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל׃

7 Il envahit leurs palais et dévasta leurs villes, et le pays avec tout ce qu’il contient fut atterré au bruit de ses rugissements.

וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו׃

8 Des provinces, tout autour, les nations donnèrent contre lui, et elles étendirent sur lui leurs filets; il fut pris dans leurs fosses.

ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש׃

9 Au moyen de crochets ils l’entraînèrent dans une cage et on l’amena au roi de Babel; on le conduisit dans des forteresses, pour que sa voix cessât de se faire entendre sur les montagnes d’Israël.

ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל׃

10 Ta mère, quand tu fus dans ta sève, a été comme une vigne, plantée près des eaux; elle est devenue florissante et touffue grâce aux eaux abondantes.

אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים׃

11 Elle eut des rameaux vigoureux, dignes d’être des sceptres de souverains; sa stature s’éleva au-dessus des branches épaisses; elle fut imposante par sa hauteur, par l’abondance de ses ceps.

ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו׃

12 Mais elle fut déracinée avec fureur, jetée à terre, et le vent d’est dessécha son fruit; ses rameaux vigoureux furent arrachés et desséchés, le feu les a consumés.

ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו׃

13 Et maintenant elle est plantée dans le désert, dans un pays aride et altéré.

ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא׃

14 Un feu a jailli de son tronc aux nombreuses branches, a consumé son fruit, et elle n’eut plus de rameau vigoureux, de sceptre pour régner: c’est une complainte, et c’est devenu une complainte."

ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה׃