Cantiques 2
1 Je suis le narcisse de Saron, le lis des vallées.
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים |
2 Comme le lis entre les épines, telle est mon amie entre les filles.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות |
3 Comme le pommier entre les arbres de la forêt, tel est mon bien-aimé entre les fils; j’ai pris plaisir à son ombre, et je m’y suis assise; et son fruit est doux à mon palais.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי |
4 Il m’a fait entrer dans la maison du vin; et sa bannière sur moi, c’est l’amour.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה |
5 Soutenez-moi avec des gâteaux de raisins, ranimez-moi avec des pommes; car je suis malade d’amour.
| סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני |
6 Sa main gauche est sous ma tête, et sa droite m’embrasse.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני |
7 Je vous adjure, filles de Jérusalem, par les gazelles ou par les biches des champs, n’éveillez pas, ne réveillez pas [mon] amour, jusqu’à ce qu’elle le veuille.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ |
8 La voix de mon bien-aimé! le voici qui vient, sautant sur les montagnes, bondissant sur les collines.
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות |
9 Mon bien-aimé est semblable à la gazelle, ou au faon des biches. Le voici, il se tient derrière notre mur, il regarde par les fenêtres, il regarde à travers les treillis.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים |
10 Mon bien-aimé m’a parlé, et m’a dit: Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך |
11 Car voici, l’hiver est passé, la pluie a cessé, elle s’en est allée;
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו |
12 les fleurs paraissent sur la terre, la saison des chants est arrivée, et la voix de la tourterelle s’entend dans notre pays;
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו |
13 le figuier embaume ses figues d’hiver, et les vignes en fleur exhalent leur parfum. Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך |
14 Ma colombe, [qui te tiens] dans les fentes du rocher, dans les cachettes des lieux escarpés, montre-moi ton visage, fais-moi entendre ta voix; car ta voix est douce, et ton visage est agréable.
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה |
15 – Prenez-nous les renards, les petits renards qui ravagent les vignes, car nos vignes sont en fleur. –
| אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר |
16 Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui, qui paît parmi les lis,
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים |
17 jusqu’à ce que l’aube se lève et que les ombres fuient. – Tourne-toi; sois semblable, mon bien-aimé, à la gazelle ou au faon des biches sur les montagnes de Béther.
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר |
