Psaumes 78

1 Pour instruire. D’Asaph. Prête l’oreille à ma loi, mon peuple! inclinez vos oreilles aux paroles de ma bouche.

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃

2 J’ouvrirai ma bouche en paraboles, j’annoncerai les énigmes [des jours] d’autrefois,

אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃

3 Que nous avons entendues et connues, et que nos pères nous ont racontées.

אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃

4 Nous ne les cèlerons pas à leurs fils; nous raconterons à la génération à venir les louanges de l’Éternel, et sa force, et ses merveilles qu’il a faites.

לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃

5 Il a établi un témoignage en Jacob, et il a mis en Israël une loi qu’il a commandée à nos pères, pour qu’ils les fassent connaître à leurs fils,

ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃

6 Afin que la génération à venir, les fils qui naîtraient, les connaissent, [et] qu’ils se lèvent et les annoncent à leurs fils,

למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃

7 Et qu’ils mettent leur confiance en Dieu, et qu’ils n’oublient pas les œuvres de Dieu, et qu’ils observent ses commandements,

וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃

8 Et qu’ils ne soient pas, comme leurs pères, une génération indocile et rebelle, une génération qui n’a point affermi son cœur, et dont l’esprit n’a pas été fidèle à Dieu.

ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃

9 Les fils d’Éphraïm, armés [et] tirant de l’arc, ont tourné le dos le jour du combat.

בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃

10 Ils n’ont pas gardé l’alliance de Dieu, et ont refusé de marcher selon sa loi;

לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃

11 Et ils ont oublié ses actes et ses œuvres merveilleuses, qu’il leur avait fait voir.

וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃

12 Il fit des merveilles devant leurs pères dans le pays d’Égypte, dans la campagne de Tsoan.

נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃

13 Il fendit la mer, et les fit passer: il fit se dresser les eaux comme un monceau;

בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃

14 Et il les conduisit, le jour par une nuée, et toute la nuit par une lumière de feu.

וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃

15 Il fendit les rochers dans le désert, et les abreuva comme aux abîmes, abondamment;

יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃

16 Et il fit sortir des ruisseaux du rocher, et fit couler les eaux comme des fleuves.

ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃

17 Et ils péchèrent de nouveau contre lui, irritant le Très-haut dans le désert;

ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃

18 Et ils tentèrent Dieu dans leurs cœurs, en demandant de la viande selon leur désir;

וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃

19 Et ils parlèrent contre Dieu; ils dirent: Dieu pourrait-il dresser une table dans le désert?

וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃

20 Voici, il a frappé le rocher, et les eaux ont coulé, et des rivières ont débordé: pourrait-il aussi donner du pain, ou préparer de la chair à son peuple?

הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃

21 C’est pourquoi l’Éternel les entendit, et se mit en grande colère; et le feu s’alluma contre Jacob, et la colère aussi monta contre Israël,

לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃

22 Car ils ne crurent pas Dieu, et ne se fièrent pas en son salut,

כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃

23 Bien qu’il ait commandé aux nuées d’en haut, et qu’il ait ouvert les portes des cieux,

ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃

24 Et qu’il ait fait pleuvoir sur eux la manne pour manger, et qu’il leur ait donné le blé des cieux:

וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃

25 L’homme mangea le pain des puissants; il leur envoya des vivres à satiété.

לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃

26 Il fit lever dans les cieux le vent d’orient, et il amena par sa puissance le vent du midi;

יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃

27 Et il fit pleuvoir sur eux de la chair comme de la poussière, et, comme le sable des mers, des oiseaux ailés;

וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃

28 Et il les fit tomber au milieu de leur camp, autour de leurs demeures.

ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃

29 Et ils en mangèrent, et en furent abondamment rassasiés. Il leur envoya ce qu’ils convoitaient.

ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃

30 Ils ne s’étaient pas encore détournés de leur convoitise, leur viande était encore dans leur bouche,

לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃

31 Que la colère de Dieu monta contre eux; et il tua de leurs hommes forts, et abattit les hommes d’élite d’Israël.

ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃

32 Avec tout cela ils péchèrent encore, et ne crurent point par ses œuvres merveilleuses;

בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃

33 Et il consuma leurs jours par la vanité, et leurs années par la frayeur.

ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃

34 S’il les tuait, alors ils le recherchaient, et ils se retournaient, et cherchaient Dieu dès le matin;

אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃

35 Et ils se souvenaient que Dieu était leur rocher, et Dieu, le Très-haut, leur rédempteur;

ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃

36 Mais ils le flattaient de leur bouche et ils lui mentaient de leur langue;

ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃

37 Et leur cœur n’était pas ferme envers lui, et ils ne furent pas fidèles dans son alliance.

ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃

38 Mais lui, étant miséricordieux, pardonna l’iniquité et ne [les] détruisit pas; mais il détourna souvent sa colère, et n’éveilla pas toute sa fureur.

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃

39 Et il se souvint qu’ils étaient chair, un souffle qui passe et ne revient pas.

ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃

40 Que de fois ils l’irritèrent dans le désert, [et] le provoquèrent dans le lieu désolé!

כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃

41 Et ils recommencèrent et tentèrent Dieu, et affligèrent le Saint d’Israël:

וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃

42 Ils ne se souvinrent pas de sa main au jour où il les avait délivrés de l’oppresseur,

לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃

43 Lorsqu’il mit ses signes en Égypte, et ses prodiges dans les campagnes de Tsoan,

אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃

44 Et qu’il changea en sang leurs canaux et leurs courants d’eau, de sorte qu’ils n’en puissent pas boire;

ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃

45 Il envoya contre eux des mouches qui les dévorèrent, et des grenouilles qui les détruisirent;

ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃

46 Et il livra leurs fruits à la locuste, et leur travail à la sauterelle.

ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃

47 Il fit périr leurs vignes par la grêle, et leurs sycomores par les grêlons;

יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃

48 Et il livra leur bétail à la grêle, et leurs troupeaux à la foudre.

ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃

49 Il envoya sur eux l’ardeur de sa colère, la fureur, et l’indignation, et la détresse, une troupe d’anges de malheur.

ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃

50 Il fraya un chemin à sa colère; il ne préserva pas leurs âmes de la mort, et livra leur vie à la peste;

יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃

51 Et il frappa tout premier-né en Égypte, les prémices de la vigueur dans les tentes de Cham.

ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃

52 Et il fit partir son peuple comme des brebis, et les mena comme un troupeau dans le désert;

ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃

53 Et il les conduisit sains et saufs, et ils furent sans crainte; et la mer couvrit leurs ennemis.

וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃

54 Et il les introduisit dans les confins de sa sainte [terre], cette montagne que sa droite s’est acquise.

ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃

55 Et il chassa de devant eux les nations, et leur partagea un héritage, et fit habiter dans leurs tentes les tribus d’Israël.

ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃

56 Mais ils tentèrent et irritèrent le Dieu Très-haut, et ne gardèrent pas ses témoignages,

וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃

57 Et se retirèrent, et agirent infidèlement, comme leurs pères; ils tournèrent comme un arc trompeur.

ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃

58 Et ils le provoquèrent à colère par leurs hauts lieux, et l’émurent à jalousie par leurs images taillées.

ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃

59 Dieu l’entendit, et se mit en grande colère, et il méprisa fort Israël.

שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃

60 Et il abandonna la demeure de Silo, la tente où il avait habité parmi les hommes;

ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃

61 Et il livra à la captivité sa force, et sa magnificence en la main de l’ennemi;

ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃

62 Et il livra son peuple à l’épée, et se mit en grande colère contre son héritage:

ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃

63 Le feu dévora leurs jeunes hommes, et leurs vierges ne furent pas célébrées;

בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃

64 Leurs sacrificateurs tombèrent par l’épée, et leurs veuves ne se lamentèrent pas.

כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃

65 Alors le Seigneur s’éveilla comme un homme qui dort, et comme un homme puissant qui, [animé] par le vin, pousse des cris.

ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃

66 Et il frappa ses ennemis par-derrière, il les livra à un opprobre éternel.

ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃

67 Et il méprisa la tente de Joseph, et ne choisit pas la tribu d’Éphraïm;

וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃

68 Mais il choisit la tribu de Juda, la montagne de Sion qu’il aima.

ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃

69 Et il bâtit son sanctuaire comme des lieux très hauts, comme la terre qu’il a fondée pour toujours.

ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃

70 Et il choisit David, son serviteur, et le prit des parcs des brebis;

ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃

71 Il le fit venir d’auprès des brebis qui allaitent, pour paître Jacob, son peuple, et Israël, son héritage.

מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃

72 Et il les fit paître selon l’intégrité de son cœur, et les conduisit par l’intelligence de ses mains.

וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃