Psaumes 74

1 Pour instruire. D’Asaph. Pourquoi, ô Dieu, [nous] as-tu rejetés pour toujours, [et] ta colère fume-t-elle contre le troupeau de ta pâture?

משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך

2 Souviens-toi de ton assemblée, que tu as acquise autrefois, que tu as rachetée pour être la portion de ton héritage, – de la montagne de Sion, où tu as habité.

זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו

3 Élève tes pas vers les ruines perpétuelles; l’ennemi a tout saccagé dans le lieu saint.

הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש

4 Tes adversaires rugissent au milieu des lieux assignés pour ton service; ils ont mis leurs signes pour signes.

שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות

5 Un homme se faisait connaître quand il élevait la hache dans l’épaisseur de la forêt;

יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות

6 Et maintenant, avec des cognées et des marteaux, ils brisent ses sculptures toutes ensemble.

ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון

7 Ils ont mis le feu à ton sanctuaire, ils ont profané par terre la demeure de ton nom;

שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך

8 Ils ont dit en leur cœur: Détruisons-les tous ensemble. Ils ont brûlé tous les lieux assignés [pour le service] de Dieu dans le pays.

אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ

9 Nous ne voyons plus nos signes; il n’y a plus de prophète, et il n’y a personne avec nous qui sache jusques à quand.

אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה

10 Jusques à quand, ô Dieu! l’adversaire dira-t-il des outrages? L’ennemi méprisera-t-il ton nom à jamais?

עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח

11 Pourquoi détournes-tu ta main, et ta droite? [Tire-la] de ton sein: détruis!

למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה

12 Et Dieu est d’ancienneté mon roi, opérant des délivrances au milieu de la terre.

ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ

13 Tu as fendu la mer par ta puissance, tu as brisé les têtes des monstres sur les eaux;

אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים

14 Tu as écrasé les têtes du léviathan, tu l’as donné pour pâture au peuple, – aux bêtes du désert.

אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים

15 Tu as fait sortir la source et le torrent; tu as séché les grosses rivières.

אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן

16 À toi est le jour, à toi aussi la nuit; toi tu as établi la lune et le soleil.

לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש

17 Tu as posé toutes les bornes de la terre; l’été et l’hiver, c’est toi qui les as formés.

אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם

18 Souviens-toi de ceci, que l’ennemi a outragé l’Éternel! et qu’un peuple insensé a méprisé ton nom.

זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך

19 Ne livre pas à la bête sauvage l’âme de ta tourterelle; n’oublie pas à jamais la troupe de tes affligés.

אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח

20 Regarde à l’alliance! Car les lieux ténébreux de la terre sont pleins d’habitations de violence.

הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס

21 Que l’opprimé ne s’en retourne pas confus; que l’affligé et le pauvre louent ton nom.

אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך

22 Lève-toi, ô Dieu! plaide ta cause, souviens-toi des outrages que te fait tous les jours l’insensé.

קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום

23 N’oublie pas la voix de tes adversaires: le tumulte de ceux qui s’élèvent contre toi monte continuellement.

אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד