Job 7
1 L’homme n’a-t-il pas une vie de labeur sur la terre? Et ses jours ne sont-ils pas comme les jours d’un mercenaire?
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו |
2 Comme l’esclave soupire après l’ombre, et comme le mercenaire attend son salaire,
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו |
3 Ainsi j’ai eu pour partage des mois de déception, et des nuits de misère me sont assignées.
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי |
4 Si je me couche, alors je dis: Quand me lèverai-je et quand l’obscurité prendra-t-elle fin? et je suis excédé d’agitations jusqu’au point du jour.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף |
5 Ma chair est couverte de vers et de croûtes de terre, ma peau se retire et suppure.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס |
6 Mes jours s’en vont plus vite qu’une navette, et finissent sans espérance.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה |
7 Souviens-toi que ma vie n’est qu’un souffle: mon œil ne reverra pas le bien;
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב |
8 L’œil qui me regarde ne me reverra plus; tes yeux sont sur moi, et je ne suis plus.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני |
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) |
10 Il ne revient plus dans sa maison, et son lieu ne le reconnaît plus.
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו |
11 Aussi je ne retiendrai pas ma bouche; je parlerai dans la détresse de mon esprit, je discourrai dans l’amertume de mon âme.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי |
12 Suis-je une mer, suis-je un monstre marin, que tu établisses des gardes autour de moi?
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר |
13 Quand je dis: Mon lit me consolera, ma couche allégera ma détresse,
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי |
14 Alors tu m’effraies par des songes, tu me terrifies par des visions,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני |
15 Et mon âme choisit la suffocation, – plutôt la mort que mes os:
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי |
16 J’en suis dégoûté; je ne vivrai pas à toujours. Laisse-moi, car mes jours sont vanité.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי |
17 Qu’est-ce que l’homme que tu fasses grand cas de lui, et que ton cœur s’occupe de lui,
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך |
18 Et que tu le visites chaque matin, que tu l’éprouves à tout moment?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו |
19 Pourquoi ne détournes-tu pas les yeux de moi, et ne me laisses-tu pas tranquille jusqu’à ce que j’aie avalé ma salive?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי |
20 J’ai péché; – que t’ai-je fait? Toi qui observes l’homme, pourquoi m’as-tu placé pour être l’objet de tes coups, de sorte que je suis un fardeau à moi-même?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא |
21 Et pourquoi ne pardonnes-tu pas ma transgression, et ne fais-tu point passer mon iniquité? Car maintenant je me coucherai dans la poussière, et tu me chercheras, et je ne serai plus.
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני |
