Job 39

1 Sais-tu le temps où mettent bas les bouquetins des rochers? As-tu observé les douleurs des biches?

הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃

2 As-tu compté les mois qu’elles accomplissent, et connais-tu le temps où elles mettent bas?

תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃

3 Elles se courbent, elles enfantent leur portée, elles se délivrent de leurs douleurs.

תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃

4 Leurs petits deviennent forts, ils grandissent dans les champs, ils s’en vont et ne reviennent pas à elles.

יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃

5 Qui a lâché l’âne sauvage? qui a délié les liens de l’onagre,

מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃

6 Auquel j’ai donné le désert pour maison, et la terre salée pour demeure?

אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃

7 Il se rit du tumulte de la ville, il n’entend pas le cri du conducteur.

ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃

8 Il parcourt les montagnes pour trouver sa pâture, et il est en quête de tout ce qui est vert.

יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃

9 Le buffle voudra-t-il être à ton service? Passera-t-il la nuit auprès de ta crèche?

היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃

10 Attacheras-tu le buffle par sa corde dans le sillon? Hersera-t-il les vallées après toi?

התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃

11 Auras-tu confiance en lui, parce que sa force est grande, et lui abandonneras-tu ton labeur?

התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃

12 Te fieras-tu à lui pour rentrer ce que tu as semé, et rassemblera-t-il [le blé] dans ton aire?

התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃

13 L’aile de l’autruche bat joyeusement: ce sont les plumes et le plumage de la cigogne;

כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃

14 Toutefois elle abandonne ses œufs à la terre et les chauffe sur la poussière,

כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃

15 Et elle oublie que le pied peut les écraser et la bête des champs les fouler;

ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃

16 Elle est dure avec ses petits comme s’ils n’étaient pas à elle; son labeur est vain, sans qu’elle s’en émeuve.

הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃

17 Car Dieu l’a privée de sagesse, et ne lui a pas départi l’intelligence.

כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃

18 Quand elle s’enlève, elle se moque du cheval et de celui qui le monte.

כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃

19 Est-ce toi qui as donné au cheval sa force? Est-ce toi qui as revêtu son cou d’une crinière flottante?

התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃

20 Est-ce toi qui le fais bondir comme la sauterelle? Son ronflement magnifique est terrible.

התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃

21 Il creuse [le sol] dans la plaine et se réjouit de sa force; il sort à la rencontre des armes;

יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃

22 Il se rit de la frayeur et ne s’épouvante pas, et il ne se tourne pas devant l’épée.

ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃

23 Sur lui retentit le carquois, brillent la lance et le javelot.

עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃

24 Frémissant et agité, il dévore le sol, et ne peut se contenir quand sonne la trompette.

ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃

25 Au bruit de la trompette, il dit: Ha! ha! et de loin il flaire la bataille, le tonnerre des chefs et le tumulte.

בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃

26 Est-ce par ton intelligence que l’épervier prend son essor et qu’il étend ses ailes vers le midi?

המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃

27 Est-ce à ta parole que l’aigle s’élève et qu’il bâtit haut son aire?

אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃

28 Il demeure dans les rochers et y fait son habitation, sur la dent du rocher et sur les hautes cimes.

סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃

29 De là il épie sa nourriture, ses yeux regardent dans le lointain.

משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃

30 Ses petits sucent le sang, et là où sont les tués, là il est.

ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃