Job 32
1 Et ces trois hommes cessèrent de répondre à Job, parce qu’il était juste à ses propres yeux.
| וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃ |
2 Alors s’enflamma la colère d’Élihu, fils de Barakeël, le Buzite, de la famille de Ram: sa colère s’enflamma contre Job, parce qu’il se justifiait lui-même plutôt que Dieu;
| ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃ |
3 et sa colère s’enflamma contre ses trois amis, parce qu’ils ne trouvaient pas de réponse et qu’ils condamnaient Job.
| ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃ |
4 Et Élihu avait attendu que Job ait cessé de parler, parce qu’ils étaient plus avancés en jours que lui.
| ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃ |
5 Et Élihu vit qu’il n’y avait point de réponse dans la bouche des trois hommes, et sa colère s’enflamma.
| וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃ |
6 Et Élihu, fils de Barakeël, le Buzite, répondit et dit: Moi, je suis jeune, et vous êtes des vieillards; c’est pourquoi je redoutais et je craignais de vous faire connaître ce que je sais.
| ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃ |
7 Je disais: Les jours parleront, et le grand nombre des années donnera à connaître la sagesse.
| אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃ |
8 Toutefois il y a un esprit qui est dans les hommes, et le souffle du Tout-puissant leur donne de l’intelligence:
| אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃ |
9 Ce ne sont pas les grands qui sont sages, ni les anciens qui discernent ce qui est juste.
| לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃ |
10 C’est pourquoi je dis: Écoute-moi; moi aussi je ferai connaître ce que je sais.
| לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃ |
11 Voici, j’ai attendu vos paroles, j’ai écouté vos raisonnements, jusqu’à ce que vous ayez examiné le sujet;
| הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃ |
12 Je vous ai donné toute mon attention: et voici, il n’y a eu personne d’entre vous qui convainque Job, qui réponde à ses paroles, –
| ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃ |
13 Afin que vous ne disiez pas: Nous avons trouvé la sagesse. Dieu le fera céder, et non pas l’homme.
| פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃ |
14 Or il ne m’a pas adressé de discours, et je ne lui répondrai pas avec vos paroles.
| ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃ |
15 Ils ont été confondus, ils ne répondent plus; les paroles leur sont ôtées.
| חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃ |
16 J’ai attendu, car ils ne parlaient plus, car ils se tenaient là, ils ne répondaient plus;
| והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃ |
17 Je répondrai, moi aussi, à mon tour; je ferai connaître, moi aussi, ce que je sais;
| אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃ |
18 Car je suis plein de paroles, l’esprit qui est au-dedans de moi me presse.
| כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃ |
19 Voici, mon ventre est comme un vin qui n’a pas été ouvert; il éclate comme des outres neuves.
| הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃ |
20 Je parlerai et je respirerai; j’ouvrirai mes lèvres et je répondrai;
| אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃ |
21 Je ne ferai pas acception de personnes, et je ne flatterai aucun homme;
| אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃ |
22 Car je ne sais pas flatter: celui qui m’a fait m’emporterait bientôt.
| כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃ |
