Job 29
1 Et Job reprit son discours sentencieux et dit:
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר |
2 Oh! que ne suis-je comme aux mois d’autrefois, comme aux jours où Dieu me gardait;
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני |
3 Quand sa clarté luisait sur ma tête, et que dans les ténèbres je marchais à sa lumière;
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך |
4 Comme j’étais aux jours de mon automne, quand le conseil secret de Dieu présidait sur ma tente;
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי |
5 Quand le Tout-puissant était encore avec moi, [et] que mes jeunes gens m’entouraient;
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי |
6 Quand je lavais mes pas dans le caillé, et que le rocher versait auprès de moi des ruisseaux d’huile! –
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן |
7 Quand je sortais [pour aller] à la porte par la ville, quand je préparais mon siège sur la place:
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי |
8 Les jeunes gens me voyaient et se cachaient, et les vieillards se levaient [et] se tenaient debout;
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו |
9 Les princes s’abstenaient de parler et mettaient la main sur leur bouche,
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם |
10 La voix des nobles s’éteignait, et leur langue se collait à leur palais.
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה |
11 Quand l’oreille m’entendait, elle m’appelait bienheureux; quand l’œil me voyait, il me rendait témoignage;
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני |
12 Car je délivrais le malheureux qui implorait du secours, et l’orphelin qui était sans aide.
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו |
13 La bénédiction de celui qui périssait venait sur moi, et je faisais chanter de joie le cœur de la veuve.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן |
14 Je me vêtais de la justice, et elle me revêtait; ma droiture m’était comme un manteau et un turban.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי |
15 J’étais, moi, les yeux de l’aveugle et les pieds du boiteux;
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני |
16 J’étais un père pour les pauvres, et j’examinais la cause de celui qui m’était inconnu;
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו |
17 Et je brisais la mâchoire de l’inique, et d’entre ses dents j’arrachais la proie.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף |
18 Et je disais: J’expirerai dans mon nid, et mes jours seront nombreux comme le sable;
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים |
19 Ma racine sera ouverte aux eaux, et la rosée séjournera sur ma branche;
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי |
20 Ma gloire [restera] toujours nouvelle avec moi, et mon arc rajeunira dans ma main.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף |
21 On m’écoutait et on attendait, et on se taisait pour [avoir] mon conseil;
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי |
22 Après que j’avais parlé on ne répliquait pas, et mon discours distillait sur eux;
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי |
23 Et on m’attendait comme la pluie, et on ouvrait la bouche [comme] pour la pluie de la dernière saison.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש |
24 Si je leur souriais, ils ne le croyaient pas, et ils ne troublaient pas la sérénité de ma face.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון |
25 Je choisissais pour eux le chemin et je m’asseyais à leur tête, et je demeurais comme un roi au milieu d’une troupe, comme quelqu’un qui console les affligés.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם |
