Ecclésiaste 3
1 Il y a une saison pour tout, et il y a un temps pour toute affaire sous les cieux.
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים |
2 Il y a un temps de naître, et un temps de mourir; un temps de planter, et un temps d’arracher ce qui est planté;
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע |
3 un temps de tuer, et un temps de guérir; un temps de démolir, et un temps de bâtir;
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות |
4 un temps de pleurer, et un temps de rire; un temps de se lamenter, et un temps de sauter de joie;
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד |
5 un temps de jeter des pierres, et un temps d’amasser des pierres; un temps d’embrasser, et un temps de s’éloigner des embrassements;
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק |
6 un temps de chercher, et un temps de perdre; un temps de garder, et un temps de jeter;
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך |
7 un temps de déchirer, et un temps de coudre; un temps de se taire, et un temps de parler;
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר |
8 un temps d’aimer, et un temps de haïr; un temps de guerre, et un temps de paix.
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום |
9 Celui qui agit, quel profit a-t-il de ce à quoi il travaille?
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל |
10 J’ai vu l’occupation que Dieu a donnée aux fils des hommes pour s’y fatiguer:
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו |
11 il a fait toute chose belle en son temps; et il a mis le monde dans leur cœur, de sorte que l’homme ne peut comprendre, depuis le commencement jusqu’à la fin, l’œuvre que Dieu a faite.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף |
12 J’ai connu qu’il n’y a rien de bon pour eux, sauf de se réjouir et de se faire du bien pendant leur vie;
| ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו |
13 et aussi que tout homme mange et boive, et qu’il jouisse du bien-être dans tout son travail: cela, c’est un don de Dieu.
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא |
14 J’ai connu que tout ce que Dieu fait subsiste à toujours; il n’y a rien à y ajouter, ni rien à en retrancher; et Dieu le fait, afin que, devant lui, on craigne.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו |
15 Ce qui est a déjà été, et ce qui est à venir est déjà arrivé, et Dieu ramène ce qui est passé.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף |
16 Et j’ai encore vu sous le soleil que, dans le lieu du jugement, là il y avait la méchanceté, et que, dans le lieu de la justice, là il y avait la méchanceté.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע |
17 J’ai dit en mon cœur: Dieu jugera le juste et le méchant; car il y a là un temps pour toute affaire et pour toute œuvre.
| אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם |
18 J’ai dit en mon cœur: Quant aux fils des hommes [il en est ainsi], pour que Dieu les éprouve, et qu’ils voient eux-mêmes qu’ils ne sont que des bêtes.
| אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם |
19 Car ce qui arrive aux fils des hommes est aussi ce qui arrive aux bêtes; il y a pour tous un même sort: comme celle-ci meurt, ainsi meurt celui-là; et ils ont tous un même souffle, et l’homme n’a point d’avantage sur la bête, car tout est vanité.
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל |
20 Tout va dans un même lieu, tout est de poussière, et tout retourne à la poussière.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר |
21 Qui est-ce qui connaît l’esprit des fils des hommes? Celui-ci monte-t-il en haut, et l’esprit de la bête descend-il en bas dans la terre?
| מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ |
22 Et j’ai vu qu’il n’y a rien de mieux [que ceci]: que l’homme se réjouisse dans ce qu’il fait, car c’est là sa part; car qui l’amènera pour voir ce qui sera après lui?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו |
