Job 29
1 Job reprit encore son discours et dit:
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר |
2 Oh! Qui me rendra les mois d’autrefois, les jours où Dieu veillait à ma garde;
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני |
3 quand sa lampe brillait sur ma tête, et que sa lumière me guidait dans les ténèbres!
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך |
4 Tel que j’étais aux jours de mon âge mûr, quand Dieu me visitait familièrement dans ma tente,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי |
5 quand le Tout-Puissant était encore avec moi, et que mes fils m’entouraient;
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי |
6 quand je lavais mes pieds dans le lait, et que le rocher me versait des flots d’huile!
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן |
7 Lorsque je sortais pour me rendre à la porte de la ville, et que j’établissais mon siège sur la place publique,
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי |
8 en me voyant, les jeunes gens se cachaient, les vieillards se levaient et se tenaient debout.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו |
9 Les princes retenaient leurs paroles, et mettaient leur main sur la bouche.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם |
10 La voix des chefs restait muette, leur langue s’attachait à leur palais.
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה |
11 L’oreille qui m’entendait me proclamait heureux, l’œil qui me voyait me rendait témoignage.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני |
12 Car je sauvais le pauvre qui implorait du secours, et l’orphelin dénué de tout appui.
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו |
13 La bénédiction de celui qui allait périr venait sur moi, je remplissais de joie le cœur de la veuve.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן |
14 Je me revêtais de la justice comme d’un vêtement, mon équité était mon manteau et mon turban.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי |
15 J’étais l’œil de l’aveugle, et le pied du boiteux.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני |
16 J’étais le père des pauvres, j’examinais avec soin la cause de l’inconnu.
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו |
17 Je brisais la mâchoire de l’injuste, et j’arrachais sa proie d’entre les dents.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף |
18 Je disais: « Je mourrai dans mon nid, j’aurai des jours nombreux comme le sable.
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים |
19 Mes racines s’étendent vers les eaux, la rosée passe la nuit dans mon feuillage.
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי |
20 Ma gloire reverdira sans cesse, et mon arc reprendra sa vigueur dans ma main. »
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף |
21 On m’écoutait et l’on attendait, on recueillait en silence mon avis.
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי |
22 Après que j’avais parlé, personne n’ajoutait rien; ma parole coulait sur eux comme la rosée.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי |
23 Ils m’attendaient comme on attend la pluie; ils ouvraient la bouche comme aux ondées du printemps.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש |
24 Si je leur souriais, ils ne pouvaient le croire; ils recueillaient avidement ce signe de faveur.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון |
25 Quand j’allais vers eux, j’avais la première place, je siégeais comme un roi entouré de sa troupe, comme un consolateur au milieu des affligés.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם |
