Job 21
1 Alors Job prit la parole et dit:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Écoutez, écoutez mes paroles, que j’aie, du moins, cette consolation de vous.
| שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ |
3 Permettez-moi de parler à mon tour, et, quand j’aurai parlé, vous pourrez vous moquer.
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ |
4 Est-ce contre un homme que se porte ma plainte? Comment donc la patience ne m’échapperait elle pas?
| האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ |
5 Regardez-moi et soyez dans la stupeur, et mettez la main sur votre bouche.
| פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ |
6 Quand j’y pense, je frémis; et un frissonnement saisit ma chair.
| ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ |
7 Pourquoi les méchants vivent-ils, et vieillissent-ils, accroissant leur force?
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ |
8 Leur postérité s’affermit autour d’eux, leurs rejetons fleurissent à leurs yeux.
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ |
9 Leur maison est en paix, à l’abri de la crainte; la verge de Dieu ne les touche pas.
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ |
10 Leur taureau est toujours fécond, leur génisse enfante et n’avorte pas.
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ |
11 Ils laissent courir leurs enfants comme un troupeau, leurs nouveau-nés bondissent autour d’eux.
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ |
12 Ils chantent au son du tambourin et de la cithare, ils se divertissent au son du chalumeau.
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ |
13 Ils passent leurs jours dans le bonheur, et ils descendent en un instant au schéol. (Sheol h7585)
| יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ (Sheol h7585) |
14 Pourtant ils disaient à Dieu: « Retire-toi de nous; nous ne désirons pas connaître tes voies.
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ |
15 Qu’est-ce que le Tout-Puissant, pour que nous le servions? Que gagnerions-nous à le prier? »
| מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ |
16 Leur prospérité n’est-elle pas dans leur main? — Toutefois, loin de moi le conseil de l’impie! —
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ |
17 Voit-on souvent s’éteindre la lampe des impies, la ruine fondre sur eux, et Dieu leur assigner un lot dans sa colère?
| כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ |
18 Les voit-on comme la paille emportée par le vent, comme la glume enlevée par le tourbillon?
| יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ |
19 « Dieu, dites-vous, réserve à ses enfants son châtiment!… » Mais que Dieu le punisse lui-même pour qu’il le sente,
| אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ |
20 qu’il voie de ses yeux sa ruine, qu’il boive lui-même la colère du Tout-Puissant!
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ |
21 Que lui importe, en effet, sa maison après lui, une fois que le nombre de ses mois est tranché?
| כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ |
22 Est-ce à Dieu qu’on apprendra la sagesse, à lui qui juge les êtres les plus élevés?
| הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ |
23 L’un meurt au sein de sa prospérité, parfaitement heureux et tranquille,
| זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ |
24 les flancs chargés de graisse, et la moelle des os remplie de sève.
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ |
25 L’autre meurt, l’amertume dans l’âme, sans avoir goûté le bonheur.
| וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ |
26 Tous deux se couchent également dans la poussière, et les vers les couvrent tous deux.
| יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ |
27 Ah! Je sais bien quelles sont vos pensées, quels jugements iniques vous portez sur moi.
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ |
28 Vous dites: « Où est la maison de l’oppresseur! Qu’est devenue la tente qu’habitaient les impies? »
| כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ |
29 N’avez-vous donc jamais interrogé les voyageurs, et ignorez-vous leurs remarques?
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ |
30 Au jour du malheur, le méchant est épargné; au jour de la colère, il échappe au châtiment.
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ |
31 Qui blâme devant lui sa conduite? Qui lui demande compte de ce qu’il a fait?
| מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ |
32 On le porte honorablement au tombeau; et on veille sur son mausolée.
| והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ |
33 les glèbes de la vallée lui sont légères, et tous les hommes y vont à sa suite, comme des générations sans nombre l’ y ont précédé.
| מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ |
34 Que signifient donc vos vaines consolations? De vos réponses il ne reste que perfidie.
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ |
